נחלת הר חב"ד, אה"ק
ב'כתבי הרח"א ביחובסקי' (ע' מט) נאמר: "מר"ל לוריא ששמע מחותנו הג' רד"ץ חן ששמע מאביו הגרפ"ח [=הגאון ר' פרץ חן] ששמע מפה קדוש אדמו"ר הצמח צדק, וזה לשונו:
"הבעש"ט והאריז"ל במדריגה אחת. אמנם הבעש"ט הוא גדול יותר מהאריז"ל כי האריז"ל קיבל מפי אליהו והבעש"ט קיבל מאחיה השילוני. וענין אליהו הוא כי גופו נשאר ביצירה, וכשיורד אליהו ללמד תורה מתלבש בגופו שהוא בעולם היצירה, אבל אחיה השילוני אין לו גוף, ורק נשמת אחיה השילוני למדה עם הבעש"ט, וזהו מדריגה יותר גבוה [אמר המלקט, בהקדמת עמה"מ דף ה' ע"א שורה ל"ה, וז"ל, יפורשו הפרשיות על ה' אופנים הוא פרדס"ן של חכמים אשר הוא נוטריקן פשט רמז דרוש סוד נשמה הם ה' דרכים והדרך של הנשמה נכללת בהסוד עצמו עכ"ל, הרי דהנשמה גדולה יותר מהסוד. ובגוף שהוא מד' יסודות אפ"ל שאין בו רק פרד"ס אבל בלא גוף מאיר נשמה שלמעלה מפרדס]". עכ"ל.
ונראה להעיר ממ"ש עד"ז [ועפ"י הנ"ל יבואר גם מ"ש שם] בס' 'שארית ישראל' (ניו יארק תשט"ז) להרה"ח ר' ישראל הכהן גורזיצ'נסקי ע"ה, שכתב (מטאמשוב שנת תרפ"א): "מה שסיפר לי ידידי הרה"צ חריף ובקי מו"ה מרדכי יוסף מקארצוב ז"ל, הוא האיש הראשון שמנה אותו הרב הגאון הצדיק מו"ה חיים מאיר יחיאל ז"ל האבד"ק מאגלניצא להיות השדר"ח במדינת פולניא, לסובב לגבות בעבור אחינו בני ארץ הקדושה. ואני הלא זה לי ערך חמישים שנה, הגבאי בסביבותינו מכסף הקדשים האלה.
"והרב ר' מאיר יחיאל הנ"ל האריך ימים, והוא שמנו לגבאי עוד בימי נעורי, דרכו בקודש היה להסתופף בצל רבו הקדוש הנ"ל בכל חג הפסח. ושמע ממנו בכל שנה ושנה את שתי המעשיות בעת אמירת ההגדה על "הסדר"..." עכ"ל (בע' 205).
ובע' 208 כתב הסיפור השני: "ובהגיעו ל"שפוך חמתך" קודם פתיחת הדלת, שנוהג, סיפר בכל שנה גם מעשה שניה.
"הייתי ילד קטן בן ד' שנים, וזקני (הוא המגיד הקדוש ונורא מקאזניץ ז"ל) הלא גידל אותי תמיד על ברכיו, וכן החזיק אותי גם בלילות חג הפסח על ברכיו. בשעת אמירת ההגדה ובכל הסדר, והנה קודם אמירת "שפוך חמתך" בשעת פתיחת הדלת הנהוג בישראל, בא לבית איש, ואני במכוון הייתי מביט להדלת כדי לראות את אליהו הנביא, כמו שמאמינים בני אחינו, לכן כשבא האיש הייתי צועק לאבי זקני ז"ל, זקני, זקני, הנה אליהו הנביא בא. והוא הניח את ידו הקדושה על פי, ויסתום את פי, ויהס אותי, וכל העם החסידים שהיו שם השתוממו ונתבהלו ולא הרהיבו בנפשם לדבר, או לשאול את פיו, אך נבהלו והביטו זה אל זה בתמהון לב, ובהתעוררות רב אמרו כולם את המאמר "שפוך חמתך" כנהוג, ובגומרו את "הסדר" כאשר הלך לחדרו של זקנו ז"ל, והלכו עמו איזו מהמקורבים כנהוג, אמר להם: השמעתם את דברי נכדי חיים לעבען, ויאמרו שמענו, בפה מלא, כי השתוקקו לדבר מזה ולשמוע מה בפיו. והוא ז"ל ענה, כי זה לא היה אליהו הנביא אך הר"ר בער ממעזריץ ז"ל, אמנם תדעו כי גילוי הרבי ר' בער ז"ל גדולה מגילוי אליהו ז"ל, וצריך לזה יותר זכות. לא מפני שהוא גדול ממנו, אך קטן ממנו, ולהקטן ממנו לראות יותר זכות צריך לזה. וסיים אז בכל שנה בזה"ל: כשהיינו ילד היה לנו עינים נקיות ובנקל היה לנו לראות, (הוא היה מחותנו של הגאון הצדיק ר' מרדכי דוד ז"ל, אביו של בעהמ"ס "עבדי אבות"). עכ"ל.
ויתכן גם שגילוי הרב המגיד נ"ע גדולה מגילוי אליהו מפני ש"ענין אליהו הוא כי גופו נשאר ביצירה, וכשיורד אליהו וכו' הוא בעולם היצירה", אבל הה"מ נ"ע אין לו גוף וכו', וזהו מדריגה יותר גבוה.
Download PDF