ירושלים עיה"ק
אשתקד נכנס א' מאנ"ש בפולמוס עם הר"ר מאיר מאזוז שליט"א, שכתב אודות נוסח התפילה שבסידורי חב"ד בזה"ל: "יש לדעת שאין זה נוסח האר"י בכל הפרטים, אלא ביסודו הוא ע"פ נוסח האר"י אבל בפרטיו שונה מאד". ונקט לדוגמא את נוסח ברכת השנים, שבנוסח חב"ד פותחת לעולם ב"ברך עלינו", ואילו לפי האמור ב'שער הכוונות' יש לומר בקיץ "ברכנו" ובחורף "ברך עלינו". ושיער הרב הנ"ל, שאילו ראה אדמו"ר הזקן את 'שער הכוונות' (שעדיין לא נדפס בימיו) היה קובע כדבריו לחלק בין קיץ לחורף.
ואותו א' מאנ"ש העיר על דבריו, שאדמו"ר הזקן לא היה צריך לראות את 'שער הכוונות' כדי לדעת שכן היא דעת האריז"ל, שהרי כך מפורש גם ב'פרי עץ חיים' (שהיה לעיני אדמו"ר הזקן) וגם בסידור האריז"ל להר"ר שבתי מראשקוב ובסידור האריז"ל לר"י קאפיל, שמכל אלה יכול היה אדה"ז להיווכח שדעת האריז"ל היא לחלק בין קיץ לחורף.
ותו, בסידור הנ"ל לר' שבתי לאחר שכתב באותיות קטנות לחלק בין קיץ לחורף, הוסיף שוב וכתב באותיות גדולות ומנוקדות את הנוסח "ברך עלינו" המיועד לקיץ ולחורף גם יחד.
ע"כ דבריו של הא' מאנ"ש, שגם הוא מגיע בסופו של דבר למסקנה שאדמו"ר הזקן ידע את דברי האריז"ל, אלא שמפני טעמים מיוחדים לא קיבל את השינוי שבין קיץ לחורף (כך שדבריו עולים בקנה אחד עם דברי הרב מאזוז דלעיל, שנוסח חב"ד אינו נוסח האר"י לכל פרטיו, אלא רק ביסודו הוא ע"פ נוסח האר"י אבל בפרטיו שונה הוא מאד. ומה הועיל בפלפולו).
בגל' תתי (עמ' 86) הערתי בקצרה על שיבושים בחקר נוסח התפילה הנובעים מהעדר ידיעות ביבליוגרפיות בסיסיות, והבאתי לדוגמא גם את הדברים הנ"ל, שהרי ידוע שנוסח התפילה שבסידוריהם של הר"ר שבתי והר"י קאפיל נקבע ע"י המדפיסים, ולא יצא מידיהם של המחברים שערכו רק את הכוונות, ולכן פעמים רבות נמצאות סתירות בין האמור שם בכוונות לבין הנוסח שנדפס באותם סידורים [ופשיטא שלא הם שקבעו את גודל אותיות הדפוס].
דבריי אלו לא ערבו לחיכו של אותו א' מאנ"ש, וכדי לנקות את עצמו מ"גנאי קטן וקל" זה של אי-ידיעת המפורסמות, נקט בשיטתו הידועה של "לאו אנא כתביה" - טעות זו אינה שלי, אלא: הרבי כתב זאת!
וכחיזוק לטענתו זו הביא את האמור בלקו"ש (כב, עמ' 115) בדבר הסדר שבסידורי האריז"ל (ועוד כ"מ שבהם מדייק הרבי בלשון ההוראות והדינים שמופיעים בסידורי האריז"ל), וכן את האמור במכתבו של רבינו (אג"ק, יח, עמ' שסב) שע"פ דברי האריז"ל – שבסידורים הנ"ל – אין אומרים את הפס' "ובנחה יאמר" בשעת החזרת הס"ת להיכל. וע"פ זה הוא מגיע למסקנתו (המוטעית) אשר: "ברור בצורה שאינה מותירה כל ספק, שלדעת הרבי הרי לא רק הכוונות וסדר הענינים, אלא אפילו נוסח התפלה, יש להתייחס אליו שיצא מפיהם של ר"י קאפיל ור"ש מראשקוב, ומהאר"י החי עצמו"!
ודברים אלו אינם אלא דברי בורות ודמגוגיא, מפני שכל הדוגמאות שמביא הן מהסדר, מההוראות והדינים שבסידור, או מנוסחים שנשמטו ממנו – שכל אלו הם אמנם דברים שייסדום המחברים על דעתו של האריז"ל, ואילו היה האריז"ל סבור שיש לומר את הפס' "ובנחה יאמר", היו המחברים הללו כותבים את דעתו זו. אבל אין בדוגמאות אלו שום אסמכתא לסמכותו של נוסח התפילה שנדפס שם!
ולא בכדי לא נמצאה לו בדברי הרבי אפילו דוגמא אחת שבה יביא הרבי נוסח כלשהו מסידורים אלו, ויאמר עליו שזהו נוסח האריז"ל! (אף שהרבי מביא השוואות מסידורים אלו לנוסח אדמו"ר הזקן – כגון בהגש"פ וברשימות המנהגים – אבל תמיד נאמר שם שכך הנוסח בסידורי האריז"ל, אבל לא שכן הוא ע"פ האר"י החי עצמו).
ואותו כותב כל-כך שש ושמח באמונת-הבל זו שחידש, עד כי הוא ממליץ בפני אנ"ש והתמימים שי', שמוטב שיהיה להם "העדר ידיעות ביבליוגרפיות", ובלבד שיתייחסו לסידורים קדושים אלו "באותה תמימות ורגש של קדושה" שמתייחס אליהם רבינו זצ"ל. יקבלו עליהם את מה "דנפק מפומיה דרב" ולא את מה "דנפק מפומיה דהביבליוגרף".
ובכך הוא עושה את הרבי לטועה ח"ו בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן אינם טועים בו! שהרי לשם ידיעת האמת הנ"ל לא "מפומיה דהביבליוגרף" אנו חיים, ולא היה אותו כותב זקוק ל"ידיעות ביבליוגרפיות" נרחבות. די היה לו אילו היה מביט בהקדמת המו"ל לסידור ר' שבתי שבידו (הנדפס בברוקלין), ששם נאמר: וזאת לדעת, שעל נוסח התפלה הנדפס בסידור זה (במקום שלא כ' בדיוק מנין התיבות ושצ"ל הנוסחא כן) אין לבנות יסוד כלל, כאשר כתב כבר הגה"ק המנחת-אלעזר בספרו 'חמשה מאמרות' מאמר נוסח התפלה אות ד' וז"ל שם: "שלא מחברם העמידו והגיהו הנוסחא, רק המו"ל והמדפיסים. ולראי' תראה נא שנמצא בסידור הר"ר שבתי שינוי נוסח מהשמ"ע (בכמה מקומות) דשחרית להשמ"ע דמנחה ומעריב, ושם אין שום טעם וכוונה להשינוי ביניהם בנוסחא. וכן נמצא להיפך ממה שציוה האריז"ל לומר ממ"ש בפע"ח וכיוצא". עכ"ל ההקדמה.
ואצ"ל שדברי הרה"ק ממונקאטש היו חביבים לרבינו זצ"ל ושגורים על לשונו.
ולא זו בלבד, אלא שכך מפורש גם ב"שער הכולל" לזקינו של רבינו (פרק יח אות ד) וז"ל: גם בהסדורים שסידרו ע"ד הקבלה כמו ר' יעקב קאפיל ר' שבתי ראשקוביר ר' יעקב עמדן וכדומה, לא נמצא לדלג השבעה תיבות "כי בנו בחרת" כו'. וממה שבנוסחאות הקידוש שבסידורים הללו לא נמצאו התיבות הללו אין ראי', כידוע שהמדפיסים השחיתו הנוסחאות בסדורים הללו, שכל אחד משנה כרצונו.. נוסף לזה שבסדורים הללו ציינו על כל תיבה ותיבה אותיות א"ב עד ל"ה, היתכן שזהו מן המחברים.. אבל כאן אין זה רק לפאר מלאכת הדפוס. עכ"ל.
עד כמה מופרך הוא לומר שנוסח התפילה בסידורים אלו מדוייק הוא, ניתן לראות מהסתירות הגלויות שבין הכוונות הנדפסות שם לבין הנוסח הנלווה אליהן "באותיות גדולות ומנוקדות". כגון:
א] בסוף ברכת "יוצר אור" נאמר שם לפני התיבות "המחדש בטובו": מכאן עד 'אהבת עולם'.. יש בו י"ט תיבין. – אך בפועל נדפסו שם כ"ח תיבות! הכיצד? המדפיסים הוסיפו את התיבות "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו" (כפי הנוסח השגור בפי רוב המתפללים), אע"פ שדעת האריז"ל היא כדעת הפוסקים שאין לומר את המשפט הזה.
ב] בברכת "שמע קולנו" נאמר בכוונות שם, שיש בה ל"ה תיבות. אך בפועל נדפסו שם מ"ג תיבות!
במהדורת ברוקלין רצו שהמנין יעלה ליפה, ומחקו מן הנוסח את התיבות "חננו ועננו ושמע תפלתינו.. עמך ישראל ברחמים" (וכן שינו את מקומן של המלים "אב הרחמן", וגם שינו מ"חוס ורחם" ל"רחם". אבל בתפילת המנחה נותר הנוסח שבדפוס הקודם).
ג] שינויים נוספים במהדורת ברוקלין נעשו גם בברכת "גאלנו" (שבדפוס הקודם נאמר שם "ומהר לגאלנו גאולה שלימה"), בברכת השנים (הושמטה תיבת "לברכה"), בברכת "תקע בשופר" (הושמטה התיבה "לארצנו"), בברכת "על הצדיקים" (הושמטה תיבת "נא"), בברכת "ולירושלים" (הושמטה התיבה "עבדך"), בברכת ההודאה (נוספה תיבת "הגדול" והמלים "לעולם באמת כי טוב" נשתנו ל"סלה באמת לעולם כי טוב") ועוד ועוד – והכל כדי להתאים ככל האפשר את הנוסח המשובש שבדפוסים הקודמים (קאריץ ולעמבערג) עם כוונות האריז"ל שערכו המחברים הקדושים ר' שבתי מראשקוב ור' יעקב קאפיל.
העולה מכל האמור:
[א] דבר פשוט וברור הוא, שנוסח הדפוס של סידורי האריז"ל הנ"ל הוא משובש, ודבר אין לו עם מחברי הסידור המקורי. ועד כדי כך הדבר פשוט, עד שבעל "שער הכולל" הנ"ל אינו נזקק להביא ראיה כלשהי לכך ש"ידוע שהמדפיסים השחיתו הנוסחאות בסדורים הללו".
[ב] לא מצינו שרבינו זצ"ל יחלוק על קביעה זו של זקינו בעל "שער הכולל" ושל הרה"ק בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש. והרוצה לטעות יבוא ויטעה, אך בל יתאמץ לגרור עמו את רבינו זצ"ל.
Download PDF