ב' שבט - "אאמו"ר סיפר: הדרוש וארא גו' ושמי ד' גו' המדבר בענין כי לא ידח ממנו נדח (אינו הנדפס בתו"א), קנה לו שם "דער פרומער וארא", והיה רגיל רבינו הזקן לחזור אותו אחת לשלש שנים, ובכל פעם ופעם כמעט שהיה אומר אותו כלשונו. ואמר הצ"צ: יעדער מאל איז געווען א אור חדש. האט דער טאטע געזאגט: א אור איז אלע מאל גלייך, אבער מאור איז אלעמאל ווי א דבר חדש".

כי לא ידח ממנו נדח . . פרומער וארא: להעיר משייכותו לר"ח שבט (יום שלפניו), שאז התחיל משה להגיד ה"משנה תורה", שבהם כמה דברים מוסריים לבני ישראל על העבר (כמפורש בפירש"י בתחילת משנה תורה), ועד שמסיים בפ' וילך "כי המצוה אשר אנכי מצוה אתכם" וגו' שקאי על מצות התשובה, כמבואר בכ"מ בחסידות.

והיה רגיל רבינו הזקן לחזור אותו אחת לשלש שנים: להעיר גם ממ"ש לקמן (כח תמוז): "לכל אחד מהרביים היו מאמרים קבועים ביחוד בשביל זה (לטהר אויר העולם), אשר פעם בשתים או בשלש שנים היו חוזרים עליהם ברבים". ויש להעיר שזהו ע"ד ענין של מחאה, שצ"ל לכה"פ פעם (א') בשלש שנים.

ואמר הצ"צ: יעדער מאל איז געווען א אור חדש: ויש להעיר, שכמו"כ הדגיש הצ"צ גם בנוגע לאמירת מאמרי חסידות של אדה"ז שהתחילו בד"ה "ושאבתם מים" (ראה היום יום - טז תשרי): "תקס"ט האבען מיר געהערט פון זיידען דעם זעקסטען מאל דעם ושאבתם מים . . מיר האבען מקבל געווען עד אין סוף, דער סוף איז אז משיח וועט קומען, שנעוץ תחלתן בסופן".

מאור איז אלעמאל ווי א דבר חדש: ויש להעיר (ע"ד הרמז), בשייכות להיארצייט ביום זה. דיום זה הי' הסתלקות הרה"ק ר' זוסיא מאניפאלי. והרי בהסכמתו של הר"ז לספר תניא קדישא כותב [אודות אדה"ז]: "אספקלריא המאירה".

ג' שבט - "...הצ"צ במכתבו מיום ג' שבט תקצ"ז כותב: ספר תורה אור הנדפס עתה . . בו מאמרים . . אשר הרבה מהם שם רבינו ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם, והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס. והספר כולל שני חלקים, חלק הראשון על שני חומשי התורה וחנוכה ופורים גם כמה דרושים לחג השבועות זמן מ"ת בפ' יתרו וקצת לפסח בפ' ויקהל..."

עין עיונו עליהם: להעיר מגמ' עירובין צח, א: "סתם כתבי הקדש עיון מעייני בהו ומנח להו".

והגיהם: ראה מנחות (ל, א) "אם הגיה אפילו אות אחת מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו".

לבית הדפוס: הדיוק בזה הוא במיוחד ע"פ דברי הצ"צ הידועים שדפוס הוא לדורי דורות. ועפ"ז יומתק מה שהצ"צ מדגיש ענין זה, כיון שע"פ הוראת אדה"ז ("להביאם לבית הדפוס"), נעשה זה באופן נצחי ("לדורי דורות") ובל' הש"ס "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה" (מגילה יד, א).

גם כמה דרושים לחג השבועות זמן מ"ת בפ' יתרו וקצת לפסח בפ' ויקהל: ויש לדייק לכאורה, הרי בהמשך המכתב - קדש, כותב הצ"צ שיהי' עוד אי"ה על ג' חומשים שלאח"ז (השייכים במיוחד לחג הפסח וחג השבועות), אעפ"כ כללם גם בחלק א (ספר תורה אור) ?

ויש לומר בשתי אופנים: א) מטעם סיבה שלילית: הצ"צ חשש שאולי יתעכב ההדפסה על הג' חומשים הנ"ל - וכפי שאכן מסופר בהמשך הפתגם - ועי"ז לא יצאו לאור הדרושים על חה"פ וחה"ש.

ב) אף שהתכנית הי' שחלק שני יצא לאור בסמיכות לאחר חלק הא', אעפ"כ לא רצה הצ"צ למנוע מחסידים תורת אדה"ז, במילא במקום שהי' הזדמנות להכניס דרושי אדה"ז על המועדים (וואו נאר ער האט געקענט ארייננעמען זיי), הכניסם. וכמובן מביאור כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, בנוגע תוכן התחלת הלקו"ת בד"ה "ראו כי ה' נתן לכם את השבת וגו'", והיינו שבהדפסת תורת אדה"ז, מצהיר הצ"צ שבזה נמשך לחסידים תוכן ענין השבת וכו' (ראה שיחת ש"פ תשא תשד"מ). במילא רצה להמשיך טוב לבעליו.

ולכן כללם בפ' יתרו (עניני מ"ת), ובפ' ויקהל (עניני חה"פ), כמובן ממה שאז חל (ברוב השנים שפשוטות הן), פ' פרה, שזהו התחלת טהרה ("לטהר עצמו ברגל") לפני חג הפסח.

וזאת בנוסף על מה שהצ"צ רצה שחסידים זאלן לעבן עם תורות והדרכות אדה"ז, מצד הלכות החג בחג ועניני אגדה שבחג, במילא זירז וכלל גם הדפסת דרושים הנ"ל בחלק א' של הספר.