בכמה מקומות בדא"ח ובכמה שיחות מבואר ענין פתיחת הצינור, ובנוגע ללימוד התורה כותב כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חי"ג ע' 209: "בנוגע להבנה בתורה (אף שאחז"ל על זה לא יגעתי ומצאתי אל תאמין): הרב בית יוסף שטרח ויגע עד שבא על פירוש איזה מאמר ואח"כ שמע אותו פי' מאחרים גם כן ונצטער ואמר לו האריז"ל אתה פתחת הצינור...".

ועפ"י זה אפשר לבאר מ"ש בגמרא (ראה לדוגמא שבת לד, א): "אנא לא שמיע לי הא ד...[אמורא שלפניהם] וקיימתי מסברא".

דהפי' בזה הוא, דלאחרי שבעל האימרה אמר את שמועתו בפה, הנה למרות שהאמורא הב' לא שמע זאת בפועל, במוחו כבר יכלה לעלות סברא זו.

ובנוגע למ"ש "בנוגע להבנה בתורה אף ש . . לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", הנה אין הכוונה ששוב כבר לא יהיה שייך כאן יגיעה כו', שהרי עדיין באפשרותו להעמיק או לפחות להפנים ולקלוט קליטה פנימית את הנאמר, וע"ד מה שדיבר כ"ק אדמו"ר כמ"פ במעלת ספרי אנציקלופי' ומלקטים (ראה ספר קרנות צדי"ק - קה"ת תשנ"ב, משיחת ש"פ משפטים תשד"מ) שחוסכים היגיעה דחיפוש הענין, ובזמן זה ישנה מעלת היגיעה בקליטת והחדרת הענין עצמו.

ועד"ז בנדו"ד, דעדיין פעולת האמורא הראשון היא בהבנת המאמר עצמו, ואח"כ ישנו מקום להעמקה וכו', וק"ל.