בהיום יום - כ"ז ניסן :"דברים המותרים אם עושה אותם להנאתו הם רע גמור כמ"ש רבינו נ"ע תניא פ"ז, לפי דקדש עצמך במותר לך. צריך להכניס קדושה בדברים המותרים שיהי' בהם תכלית של תורה ומצות יראת שמים ומדות טובות".

והנה ע"פ המבואר בדברי ימי ישראל הנה ביום כ"ח ניסן הי' גמר סיבוב חומת יריחו ונפילת החומה. כיבוש יריחו הי' כיבוש של מנעולה של ארץ ישראל, שפירושה התחלת הכיבוש של כל ארץ ישראל, ומזה מובן שביום כ"ח ניסן נגמר כיבושה של מנעולה של ארץ ישראל, ובמילא התחלת כיבושה של ארץ ישראל כולה:

א. מבואר בשיחות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (ראה לקו"ש חי"ח ע' 404 שוה"ג להערה 48 ועוד) שענינה דארץ ישראל בעבודת השם הוא ע"פ המבואר במאמר רבותינו נשיאנו "מאַך דאָ ארץ ישראל!" וכפי שמובא - ע"ד הנגלה - בס' מאירי לכתובות (בסיומה): "כל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כארץ ישראל".

ב. מבואר בחסידות בכ"מ שז' הארצות הכנעני וכו', הם מסמלים ז' מדות הרעות. וע"י כיבוש ארץ ישראל נהפכים למדות דקדושה.

וע"פ הנ"ל יומתק דיוק לשון קדשו של הפתגם ליום זה: צריך להכניס קדושה בדברים המותרים ... ומדות טובות.

והיינו - לכל לראש באופן כללי - המטרה: כיבוש ארץ ישראל להפוך את ז' הארצות לקדושה, היינו הז' מדות שבנפש, להפכם לקדושה. ובאופן פרטי בעבודה [כמבואר לעיל בשם המאירי "חכמה ויראת חטא"]. בסגנון של הפתגם: "תכלית של תורה ומצות יראת שמים".