במכתב כ"ק אדמו"ר מה' אדר תשמ"ח ('צדי"ק למלך' חוברת שביעית עמ' 233): "... כמו ש"לשון ברורה" מעלה היא גם כתב ברור כן הוא.

2) . . כתב-יד כל נשיאי חב"ד - הכי ברור ופשוט.

3) להעיר מלשון חז"ל (ובהלכה) כתב נאה, וצריך עיון הפירוש".

ולאותו נמען [שהודיע לרבי "קיבלתי: מכתבו שאכתוב בכתב ברור . . כ"ק אדמו"ר שליט"א צודק שכבר ביאר רעק"א בהקדמתו לספריו שנפש יותר מתפעל בלשון וכתב נאה"] הוסיף כ"ק וכתב (שם):

"ותשואת-חן על מילוי בקשתי, ובלשון חז"ל אותיות המכונה מאירות".

דברים נוקבים וחריפים עוד יותר מצויים בדברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע – כפי שהובאו בלקוטי הנהגות והלכות בחינוך עטה"ק (נחלת הר חב"ד תשל"ו) ע"י הרה"ת וכו' שמואל יחזקאל שי' הכהן עמ' צז-צח (בתוספת מקורות שנסמנו שם ובעמ' קיז).

כ"ק מוהריי"צ מתבטא (במכ' ב' חנוכה תש"ב): "בענין הכתיבה בושה היא וחרפה לבן תורה כאשר הפרוץ הן בכתב . . מוכרח הדבר . . ולתקן כל מה שאפשר לתלמידים . . לשון הקדש . . כתיבה תמה מלבד הכרח הדבר תועלת . . יהיה בזה גם כבוד בני תורה".

ולהעיר משו"ת חתם סופר (חלק ו' סוף סימן נ') לאחד שהודיע שאם הרבנים שחולקים נגדו לא יפסיקו, יפרסם שפנקס הקהל שנכתב על ידם לא תואר ולא הדר לו. וכותב החת"ס שאותו המלעיג, יפרסם עצמו שאינו יודע מ"ש הרמב"ם בפירושו על המשנה דגיטין (פרק ו' משנה ז') אפי' ב"ד הגדול שבירושלים ילמדו ויכתבו ויתנו. [שכתב הרמב"ם שם שאינו מן הנמנע שב"ד הגדול לא יהיו בקיאין בכתיבה, לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים, לא שיהיו סופרים].

במק"א (שו"ת אה"ע ח"ב סימן נד ד"ה ונבוא) מסביר החת"ס שמ"ש הרמב"ם שאין תנאי ב"ד שיהיו בקיאים בכתיבה היינו לאמן ידיהם בצורות האותיות אבל לבחר לשון ערומים ולשון חכמים צריך שיהי' בקיאים.

[כ"ק הריי"צ מתייחס אכן גם ל"הטעם ובדעת התוכני" "והן בלשון" כלומר לסגנון בנוסף לכתב].

וי"ל שהרביים התכוונו פשוט לתועלת מצד המציאות - שבנקל לקרוא כתב ברור, וכן מצד קדה"ש שבני תורה יודעים לכתוב.