את שינויי התוארים לאדמו"ר הזקן בהסכמת בני המחבר, שכל אחד שינה בהתואר, ביאר כ"ק אדמו"ר ('שיעורים בספר התניא' (להר"י שי' ווינברג) כרך א' מהדורה שניה, קה"ת תשמ"ג עמ' 47. וראה גם 'היכל מנחם' כרך ג' עמ' רסט [וראה המסופר ב'ימי מלך' כרך ב' עמ' 975]) - שכל אחד מהבנים הרגיש באביו מה שהיה שייך לדרגתו, ולכן אדמו"ר האמצעי שהיה "רבי" בעצמו, לכן כתב על אביו "קדוש ישראל" וכו'. עיין שם.

ניתן להצביע על מקור לזה בדברי הרמב"ן במלחמות ה' לברכות (מד, א בדפי הרי"ף) ד"ה "אמר", שם מבאר דברי רבי פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, כשבירך אותם (ר"ח בריה דרב איקא) "ברוך חכם הרזים", והגיבו על-כך "חכימת כולי האי", - ופירש הרמב"ן שאין אדם מבחין שחבירו חכם בכל החכמות וכו', אלא אם הוא עצמו חכם מופלג ובקי בחכמת הפרצוף, וזה לשונו: "אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול, שהוא כללי בכל הדעות ובכל החכמות, והוא שיהיה המברך כמותו חכם גדול מכיר בהן ובמראה פרצופיהם, שיש בהם מדות הללו וכו'". וראה גם צל"ח ברכות שם.