בימי יא-יג אדר בשנה פשוטה לומדים פרק לג בתניא, ובו נזכר ענין השמחה בעבודת ה' (ומגילה נקראת בי"א, י"ב, וי"ג – כמובא ברפ"ק דמגילה).

ובשיעור היומי דפורים מודגשת מעלת מרע"ה ומעמד הר סיני, והרי פורים הוא מעמד מחודש של מ"ת (כדחז"ל עה"פ "קיימו וקבלו היהודים" – שבת פח, א) [ובפרט עפ"י המבואר בלקו"ש חט"ז בביאור השינה (שמדגיש הרמב"ם) שזה מדגיש ענין ההתבטלות וכו'].

ובסיום השיעור ישנו ביטוי "כדת הניתנה לכל אחד ואחד" על משקל הביטוי במגילת אסתר "והדת ניתנה בשושן". והחותם הוא "בשמחה ובטוב לבב וכו'".

שיעור ט"ו באדר – פורים דמוקפין – מתחיל ב"ואם ירחיב ה' לו", שזהו (גם) שושן פורים דפרזים, ושוב מדבר על שמחה.