תות"ל - 770
על הפסוק ולאום מלאום יאמץ (תולדות כה, כג), פרש"י שלא ישוו בגדולה, כשזה קם כו'. היינו, שקימת או נפילת לאום א', פעולה זו עצמה תגרום היפוכו במנגדו - הלאום השני. וע"ז כתב רש"י לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים.
מצינו נקודה זו מוזכרת בכו"כ מקומות בתורה, וכמו"כ שזורה היא בכמה אירועים המוזכרים בתורה, נלמדים ממנה הלכות, ומתבארים ממנה מושגים בחסידות.
מקורו של רש"י הוא מיחזקאל כו, ב, שצור אמרה שהיא תתמלא מחורבנה של ירושלים.
על צור עצמה נאמר שהיא היתה "רוכלת עמים" (שם כז, ג) משום הפרקמטיא המצוי' אצלה (עיי' במפרשים על-אתר). מובן שמעלתה זו של צור התקיימה בזמן בנינה וחיזוקה של צור, שהיתה - כמובן לעיל - בזמן חורבנה של ירושלים. מזה מובן להיפך, שבזמן בנינה ושגשוגה של ירושלים, היתה ירושלים ה"רוכלת עמים".
ע"פ הבנה זו, שירושלים היתה רוכלת עמים, למדו מלימוד זה מפרשי הש"ס כמה דינים ביחס להגדרתה ההילכתית של ירושלים.
ירושלים הרים סביב לה. לכן היתה יכולה ליפטר מלהביא עגלה ערופה. אלא משום שהיא היתה רוכלת עמים ואוה"ע באין לה לסחורה, אין "ההרים סביב לה" מגבילים אותה. והגמ' הוצרכה להביא סיבה אחרת, [דירושלים לא נתחלקה לשבטים], ע"ז שאין היא מביאה עגלה ערופה. (ע"פ ב"ב כג, ב ותוד"ה ביושבת, וב"ק פב, ב ותוד"ה ואין).
ירושלים, אלמלא דלתותי' ננעלות, היו חייבין עלי' משום רה"ר (עירובין ו, ב). ואם תקשה: הרי אין שם ס"ר? אלא שלפעמים באים שם סוחרין ותגרין, והיא דרך להם, כי רוכלת כל העמים היתה. - ע"פ ריטב"א שבת ו, א.
ישנם כמה מדרשים על פסוק זה, והובאו בחומש "תורה שלמה", ואוסיף עליהם מה שמצאתי לע"ע בכמה מקומות, אם לא התייחסות מפורשת להנ"ל, עכ"פ הנקודה שמפלתו של א' גורמת לפריחתו של השני, ולהיפך.
"אם מלאה זו חרבה זו, אם מלאה זו חריבה זו כו' " פסחים מב, ב. מגילה ו, א.
"חובל עול של סנחריב מפני שמנו של יחזקיהו" סנהדרין צד, ב.
"כן ירושלים דהות כאיתתא עקרא עתידא דתתמלי מעם גלותהא ורומי דמליא סגי עממיא יסופון משריתהא תצדי ותיחרוב" תיב"ע ש"א ב, ה.
הוא שייסד הפייט "אח נפשע מקרית עוז אל צור". אח - הקב"ה - נטה ממשלתו מקרית עוז - ירושלים - והעבירה אל צור - הרומיים. [קינה הח' לת"ב מר"א הקליר, "אאדה עד חוג כו' "].
כן מובא בגמ' (פסחים נד, ב), "ז' דברים מכוסים מבנ"א . . מלכות בית דוד מתי תחזור ומלכות חייבת מתי תכלה". ואולי י"ל ששניהם (כנ"ל) הם הא בהא תליא - שכשמלכות חייבת תכלה, בדרך ממילא תחזור מלכות בית דוד.
"ארור היפך ברוך, וכאשר הברכה תוספת הארירה מגרעת" ראב"ע ויחי מט, ז.
מבואר בחסידות הסבר ל"לא נתמלאה צור אלא כו'", דמשום דזלע"ז עשה אלקים, לכן לסט"א שהוא מלכות דק"נ דאצי' יש כח לינק. ויניקתו הוא ממותרות השפע דק"נ שמקבל מבחי' החיצוניות דמקיפים דתוהו, ובזמן הסתלקות אור הפנימיות של הקדושה האלקית, מזה נתמלא כח היניקה לסט"א - ע"פ מאמרי אדהאמ"צ דברים, ד"ה אל תצר את מואב, ע' ס (וע' יד) וש"נ.
ומבואר עוד, דבכל ספירה גופא יש י"ס. ובמל' דאצי' דקדושה, הט"ס העליונות ירדו למטה בנוק' דקליפה - צור. וזהו שצור לא נתמלאה אלא מחורבנה כו' - מהמדריגות דקדושה שלמעלה ממנה. - אוה"ת נ"ך ע' שפח.
לפ"ז ביארו ע"פ חסידות הא דאיתא (ב"ר פנ"ה) אל תלוה בריבית לישראל אבל אתה מלוה בריבית לעכומ"ז, שהריבית ונשך הנחש דקליפה הי' ע"י ערמומיותו שגרם שנתמלאה צור מחורבן הט"ס דמלכות שנתלבשו בקליפות, וזהו שנשך לקדושה וריבית שנתמלאה צור, לכן יש ליקח ממנו ריבית שיהי' בהיפך, שתתמלא ירושלים - ע"פ אוה"ת תצא ע' תתרח.
ונתבאר עוד ענין, ההבטחה דלע"ל: ציון במשפט תפדה. דכדי לבנות ירושלים צ"ל צור חריבה. וזה יהי' ע"י משפט, ואז תפדה. יניקת הסט"א - צור - הוא מקו השמאל, גבורה, וענין המשפט שהוא מקו האמצעי, שמשם אין לחיצונים יניקה, והוא מגיע לשורש הגבורות - לאכפיא לדינין. - אוה"ת נ"ך ע' צז.
כללות ענין מעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות, ובכל מקום שישראל נמצאים, אפי' בארץ-ישראל, הם במצב של גלות. והעבודה במשך זמן הגלות היא הבירורים בדרך מלחמה, להסיר ההעלם והסתר המכסה ומעלים אלקות שבכל מקום. ועל מלחמה זו כתיב ולאום מלאום יאמץ, ולא נתמלאה ירושלים אלא מחורבנה של צור, דדוקא ע"י חורבנה של צור יכול להיות בנין חדש של עולם הקדושה בכלל וירושלים עיר הקודש במיוחד. - ע"פ ד"ה פדה בשלום נפשי, י"ט כסלו תשל"ב.
אודות חורבן הבית ע"י נבוכדנצר, מפורש ביל"ש (ירמי' בתחילתו) "עלה אריה זה נבוכדנצר דכתי' עלה אריה מסובכו .. והחריב אריאל .. על מנת שיבוא ארי' דקאי על הקב"ה דכתי' בי' ארי' ישאג מי לא יירא .. ויבנה אריאל". היינו שמהפכים את ה"ארי" דלעו"ז ל"ארי'" דקדושה.
ולכאו' תיבת ארי' של עלה אריה מסובכו, שקאי על נ"נ, היתה צריכה להיות כתובה חסר ה"א - ארי, שכאשר מדובר אודות ארי שהחריב אריאל מתאים יותר לכתוב ארי חסר ה"א?
וי"ל, חורבן בית ראשון ע"י נ"נ פגע ביותר בה' דברים, שאפי' הגאולה מגלות בבל לא גאלה אותם, ולכן לא חזרו בבית שני.
והיות שלאום מלאום יאמץ, שזו נתמלאה מחורבנה של זו, מובן שכאשר עלה נ"נ מסובכו ופגע בה' דברים, הי' בכוחו "ה", היינו להיבנות מחורבן וחסרון ה' דברים דביהמ"ק, ולכן נאמר עלה אריה מסובכו בה"א.
ומזה מובן, שכאשר יבנה ביהמ"ק השלישי, שאז יהי' להיפך, ולאום (דקדושה) מלאום יאמץ, יתעלה ויתהפך גם הה' שנוסף בכוחו של נ"נ (ע"י חסרון הה' דברים דביהמ"ק) ולכן בביהמ"ק השלישי יהיו גם הה' דברים, ובאופן נצחי. - ע"פ שיחת ש"פ ראה תשמ"ב, התוועדויות תשמ"ב ח"ד ע' 2076.
Download PDF