ז"ל כ"ק אדמו"ר בענין זה במכ' (הובא בלקו"ש חל"ד ע' 243): "... וכל העושים זאת - גוזלים מאת התלמידים כמה וכמה שעות מלימודי קודש שלהם. ועי"ז מחסר גם את ידיעותיהם בקיום המצוות בפועל וביר"ש, ומכשילים אותם עי"ז בענינים דרבנן וגם דאורייתא. ור"ל", עכלה"ק.

והנה, בהשקפה ראשונה, נראה מכאן שמופרך הדבר ללמד עברית בבית הספר.

אמנם עדיין צ"ע מהי הכוונה בזה, דלכאו' א"א לומר שאין ללמוד כלל שפה העברית, דהרי מצינו באג"ק של אדמוהריי"צ (ח"ו ע' קנב), וז"ל: "..מבהיל העדר היכולת שלהם [התלמידים] בכתיבה ... [ו]מוכרח הדבר להכניס זה בסדר הלימודים, .. לשון הקדש .. להשיג עכ"פ ידיעה שטחית בדקדוק, אשר עי"ז תקל להם ההבנה בכמה ענינים בתורה, וידקדקו יותר במבטא תיבות התפלה וקריאת התורה, ואשר יוכלו לכתוב מכתב בעיון בלה"ק ובפרט לכתוב בלי שגיאות..". וא"כ, נראה ברור, ש"מוכרח הדבר להכניס זה בסדר הלימודים".

ולכאו' אין לומר שמדובר אודות לימוד לשון הקודש - היינו "לשון מקרא" דוקא, ולא לשון עברית. דהרי מפורש כת' "שיוכלו לכתוב מכתב", ולכאו' אין הדרך לכתוב בלשון מקרא, כי אם בלשון עברית. וא"כ צ"ע מהי הכוונה.

והנה שמעתי שכ"ק אדמו"ר הורה לכמה שואלים בנדון, שאין ללמוד (בבי"ס) לשון עברית בתור ובשביל לימוד השפה המדוברת, משא"כ לימוד הדקדוק, ובזה אתי הכל שפיר. אף שעדיין צ"ע מה נכנס בגדר לימוד השפה, ומה - בגדר דקדוק.