ב"היום יום"- ב' ניסן "הילולא של כ"ק אאמו"ר. נסתלק אור ליום א' ב' ניסן שנת תר"ף בראסטאב. ושם מ"כ...".

והנה כשמעיינים בתולדות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (אשר בתחילת "היום יום") איתא: "במוצש"ק אור ליום א' שני בניסן בשנת תר"ף, בשעה חצי הרביעית".

וצריך עיון למה בפתגם לב' ניסן נשמט מילת "במוצש"ק..."?

והנה גם בהסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן נעתק (ב"היום יום" - כד טבת): "הסתלקות אדמו"ר הזקן בכפר פיענא במוצאי שבת קדש..." וכו'.

ולכאורה הי' אפשר לומר ביאור בהשינוי בין מ"ש בתולדות בתחילת "היום יום" (בתולדות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) למ"ש בלוח, פתגם דב' ניסן:

פרטי התולדות שנרשמו בתחילת "היום יום" נעתקו מ"הקריאה והקדושה" ולכן שם נכתב בסגנון של סיפור דברים וכו' ובפרטיות, משא"כ כאן נעתקו רק בקיצור [וראי' לזה, ממה שבתולדות נאמר: אור ליום א' שני בניסן" וב"היום יום" בסגנון שונה: אור ליום א', ב' ניסן". וכן בתולדות: "בשנת תר"ף" ובפתגם: "שנת תר"ף"].

אבל לכאורה יש סתירה לזה, שהרי בתולדות אדמו"ר הזקן ישנם שינויים בכגון אלו:

בתולדות נאמר: שם במוצש"ק אור ליום ראשון כ"ד טבת נסתלק ומ"כ בעיר האדיץ". ובפתגם ליום כד טבת נאמר: הסתלקות אדמו"ר הזקן בכפר פיענא במוצאי שבת קדש פרשת שמות תקע"ג".

היינו שאדרבה - בפתגם ליום כד טבת מפענח הרבי גם את הראשי תיבות "מוצש"ק" ל"מוצאי שבת קדש" וכן מפרט שם הפרשה ("פרשת שמות") אף שלא נזכרה בתולדות אדה"ז בתחילת הלוח.

ועוד מוצאים אנו שהן בתולדות אדה"ז [בתחילת הלוח] והן בפתגם לכ"ד טבת נזכר בפירוש "מוצאי שבת קדש"? ולמה לא נזכר זה בפתגם של ב' ניסן מילת "מוצש"ק" ?

ולכאורה הי' אפשר ליישב שזהו אחרי חצות הלילה ולכן הרי זה כבר אחרי הערב של שבת, ולכן מותר אז לומר דברי תחנונים כמו סליחות וכו', אבל בעצם הנה גם בנוגע לסליחות אומרים ופותחים בפיוט "במוצאי מנוחה קדמנוך" - היינו שגם אז לאחרי חצות הלילה, יש עוד שייכות למוצאי שבת? (אף שזה שונה מחציו הלילה של הערב- ראה לקו"ש חט"ז ע' 34).

ויש לומר ע"פ דיוק לשונו הק' של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ במכתב קידש ע"ד ב' ניסן (אג"ק שלו ח"א ע' שכה. וראה שם - ע' קי).

"בראשון לסדר זאת תורת העולה היא עליית נשמת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, קודם אור הבוקר, בשני לחדש ניסן בשנת תר"ף השמש הוקדר והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הובל לקברו אשר גזרה ההשגחה העליונה בארץ זר ונכרי'...".

לשון קדשו "קודם אור הבוקר, בשני לחדש ניסן", מורה שההדגשה הוא על ענין אור הבוקר דוקא.

ויש להעיר גם ממ"ש כ"ק אדמו"ר במכתב ע"ד ב' ניסן הראשון במעשה בראשית (לדיעה שבניסן נברא העולם) [אג"ק כ"ק אדמו"ר ח"ג ע' רנח]:

"ידוע שתי הדיעות (ר"ה י, ב): בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם ואלו ואלו דא"ח וכמ"ש בתוד"ה כמאן (ר"ה כז, א). והנה ע"פ דעת רז"ל דבניסן נברא העולם יום ב' ניסן היינו שבת ראשון, ומחולק יום ב' ניסן זה מכל שאר ימי עולם שלא הי' בו לילה כלל ומרז"ל שלא שימשה עמו אפלה משא"כ בכל שאר הימים שאחר החטא עד לעתיד לבוא שע"ז נאמר לילה כיום יאיר".

ויש להעיר עוד ע"פ פשטות מה שמודגש כאן ענין האור, עפמ"ש אדמו"ר הזקן בסידור [לפני ספירת העומר]: "וזמן התחלת עלות השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות היא בחצות הלילה".

ועפ"ז נמצא שעת הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ביום ב' ניסן "בשעה חצי הרביעית", שזהו חדש וחצי שלפני ח"י אייר, הנה הוא כבר קרוב לעמוד השחר בפשטות. ועפ"ז י"ל לכן נעתק רק "אור ליום א'" ולא מוצש"ק.

וביחד עם זה מוצאים אנו שהרבי מדייק בשיחות קדש ע"ד זמן הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שהי' במוצש"ק ולימוד שמפיקים מזה בקשר לנשיא הדור (ראה לקוטי שיחות חט"ז ע' 33 הערה 8).

וי"ל הביאור בזה כיון שהלילה נגרר אחר התחלתו, נמצא שהוא חלק מערב ולילה שהתחיל במוצאי שבת. והמשך ראשית הלילה נקראת ע"ש תחילת הלילה.

ועוד יותר- במובן הרחב:

ע"פ המבואר בהלכה בנוגע לשנים מקרא ואחד תרגום וכן לעריכת הבדלה, באם לא נסדרו ביום הש"ק, יכולים להשלים עד יום שלישי (ראה שו"ע אדה"ז סי' רפה ס"ה וש"נ), ובל' הש"ס ג' ימים הראשונים נקראים נקרא "בתר שבתא" (פסחים קו, א).