תיבת 'נהוג', המופיעה בכו"כ מקומות בתלמוד (כמו 'נהוג עלמא'), הנה בש"ס מהדורת הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) שליט"א ה'נ' מנוקדת תמיד בשוו"א, ואילו במהדורת ארטסקרול ה'נ' מנוקדת תמיד בקמ"ץ. ה'ו' מנוקדת בשניהם במלאפום (שורוק). ומעניין לדעת את הסיבה לכך.

לגופו של עניין: בשדי חמד (הוצאת קה"ת כרך ט) כללי הפוסקים סי' יד אות ח דן בשאלה האם הכוונה בזה לשון ציווי (שכך צריך לנהוג) או לשון סיפור (קביעת עובדה, שכן נוהגין), והביא ראיות לשני הצדדים, וכנראה מחליט שיש לדון בכל מקום לגופו. וראה בזה גם בס' 'כללי הפוסקים וההוראה משו"ע אדמו"ר הזקן' כלל רצד ובהערות שם.

לכאורה, ניתן להוכיח מכל מקום שכתוב בגמרא בארמית "נהוג עלמא" (כמו בברכות כב, א. נ, א. פסחים מח, ב. נ, ב. מו"ק כז, ב), שם ברור שהכוונה לסיפור דברים ולא לציווי. ובמקום שכתוב בלשון ציווי הוא רק כשהדברים נאמרו בלה"ק (כמו במו"ק כ, א (ב' פעמים). כתובות קג, ב. נזיר כה, א. ופעמים רבות במדרשים). וכך גם בראשונים כשמופיע הצירוף "והכי נהוג עלמא" משמעותו כנ"ל (כמו ברא"ש פסחים פ"ב סי' ז ובהל' קטנות הל' מזוזה סי' ה. ס' בעלי הנפש שער הפרישה סי' א ד"ה ואמרי רבוואתא. ס' העיטור עשרת הדברות הל' שופר קנ, ב ד"ה סדר ברכות. כלבו סי' עה ד"ה וכתב הר"ם). הלשון "והכי נהוג" ללא "עלמא" מופיע מעט בראשונים (כמו בסמ"ק מצוה קצו ומצוה רפא, ס' המנהגים טירנא, הגהות המנהגים חודש טבת אות (מ) אבל). הוא מופיע הרבה בס' "ים של שלמה" למהרש"ל, בן דורו של הרמ"א (חולין פ"א סי' כ. פ"ז סי' ל. פ"ח סי' ה. בפ"ח סי' עג ברור שהכווונה לסיפור דברים).

ועל כולם, לכאורה ברורים דברי הרמ"א עצמו בהקדמתו לדרכי משה על הטור (בטור השלם או"ח ח"א, בעמ' השני שלה, ד"ה השלישית): "[הב"י] סתר כל המנהגים אשר באלו המדינות..לא רציתי ג"כ לחלוק עליהן, וכתבתי אצל כל דבר הכי נהוג, וטעמי ונימוקי עמי". וכן בהקדמתו להגהותיו על השו"ע (שו"ע השלם או"ח ח"א עמ' 37): "ובכל מקום שידעתי שאין המנהג כדבריו - אחקרהו ואמצאהו, אכתוב הכי נהוג ובצדו אשים" - בשתיהן המשמעות היא לשון סיפור דברים. וה' יאיר עיני.