יש לעיין בצורת החלוקה של התהלים לימי החודש, כמנהגנו - דהנה המזמור היחיד שמחלקים אותו לשנים הוא מזמור קיט, שחלקו הראשון אומרים ביום כה וחלקו השני ביום כו. ולכאורה מסתבר היה לחלק את המזמור שווה בשווה; וכיון שהמזמור מורכב מכ"ב האותיות כשלכל אחד יש שמונה פסוקים - היה מסתבר לחלק שי"א אותיות יאמרו ביום אחד, וי"א ביום שני.

אולם בפועל ביום כה אומרים יותר מאשר ביום כו: ביום כה אומרים את האותיות א - ל, דהיינו: י"ב אותיות, ואילו ביום כו אומרים מהאות מ ואילך, דהיינו: י' אותיות. ולכאורה הדבר דורש ביאור.

ואמנם, ידועים דברי חז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א), שהאות מ"ם היא האות האמצעית שבאותיות הא"ב. אך כבר פירשו שם המפרשים, שהיינו כאשר מחשיבים כ"ז אותיות, כי מצרפים גם את האותיות הסופיות - מנצפ"ך, ואז דוקא יוצא שהמ"ם היא האות האמצעית;

ואם כן, כיון שבמזמור זה מחשיבים (לכאורה) רק את כ"ב האותיות בלבד, אין טעם להחשיב את האות מ' כאות אמצעית, והיה צריך להתחיל את החלק השני של המזמור מהאות ל', וכך יהיה שווה בשווה.

ואולי יש להעיר מהמבואר ברשימות חוברת יג, שבתורה יש את כללות האותיות, דהיינו: התורה שבכתב מתחילה באות ב' [ונכלל בזה גם הא', עיי"ש] ומסיימת באות ל' ("ישראל"); ואילו התורה שבעל פה - ש"ס משנה וגמרא - מתחילה באות מ' ("מאימתי") ומסיימת באות ת' ("הלכות").

וא"כ אולי אפ"ל שגם בחלוקת המזמור כאן עשו באופן כזה: ביום כה אומרים את האותיות א - ל ששייכות לתורה שבכתב, ואילו ביום כו את המשך האותיות ממ' ואילך, ששייכות לתורה שבעל פה.

ועצ"ע.