בגל' תשצג (עמ' 90) הביאו את מכתבו של הרבי, שבו נאמר מפורש שדרכו בקודש לחפש מקורות לדברים האמורים בדא"ח, ואשר "הוא גם חסידישער לומר אשר ישנו מקור" וכו'.

והנה כבר הובא מכתב זה, לאותו ענין, ב'כרם חב"ד' (גל' 1 עמ' 16), ולאידך גיסא הובא שם קטע משיחת ש"מ אייר תשכ"ב בזה"ל: בספר "לקט יושר" - מתלמידו של בעל "תרומת הדשן" - רושם את הנהגותיו של רבו. הספר נכתב על-דרך חסיד הרושם את הנהגות הרבי, ובמילא אינו כותב טעמים להנהגות, שזהו ענין לעצמו ואינו שייך לספר. עכ"ל.

אך כמובן שבבואנו לדון מהי שיטתו בקודש של רבינו, עלינו לתפוש לעיקר את מה שנהג בו בגלוי במשך עשרות שנים, ואשר אותו הגדיר במפורש כשיטתו, ולא להיתפש לאמירה שנאמרה פעם אחת, שאולי היתה לצורך שעה בלבד.

(על דברים שנאמרו "להוראת שעה בלבד", ראה באוה"ת פ' נח דף תרד, א. ועל כך שפעמים נאמרו דברים בהתאם לשיטה מסויימת ולעתים נאמרו בהתאם לשיטה שונה, ראה באוה"ת - עניינים - עמ' רסז ואילך ועמ' רפה ואילך. באוה"ז להצ"צ ח"ב עמ' תתקסג-תתקסד).

ויתכן גם שאין שום סתירה כלל בין שני המקורות הנ"ל. ויבואו המעיינים ויאמרו את דעתם.