בגליון תתעט (עמ' 89) הקשה הר"ש שי' פליישמן על מה שביאר הרי"ד שי' קלויזנר על שאלתו מהי השייכות של נשים לתניא; דהריד"ק בגליון תתעז (ע' 83) ביאר ע"פ שיחת כ"ק אדמו"ר שהם נכללים בזה בעבודת הבעל, ומצד עצמם אכן אין להם שייכות לזה, וע"ז הקשה שוב הרב שש"פ - ע"פ זיכרונו משיחת כ"ק אדמו"ר ש"זכה דורנו שהנשים לומדות חסידות וכו'", דעפ"ז מוכרחים לומר ששייכות הנשים לתניא היא מצד עצמם, דאם לא מהי הזכות בזה שהם עוסקים בדבר שאינו שייך להם.

והנה בשיחת יום ב' דחג השבועות תשמ"ו (תו"מ התוועדויות תשמ"ו ח"ג עמ' 520 ואילך [ואולי זוהי השיחה שהרב שש"פ כותב שם מזכרונו]) איתא בזה"ל:

"ומכיון שבמצוות שחיובן תמידי אין חילוק בין אנשים לנשים, נמצא שגם הנשים חייבות ללמוד את הענינים המביאים לאהבתו ויראתו, ידיעת אלקות וסדר השתלשלות וכו', כמש"נ "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם.

"ואכן, זכה דורנו זה שבו הולך ומתפשט לימוד החסידות גם אצל נשי ובנות ישראל – החל מלימוד ספר התניא וכיו"ב [ההדגשות אינן במקור].

"ובזה גופא - לא רק לימוד הענינים היסודיים, אלא גם פרטי הענינים באופן של הבנה והשגה, שגם לימוד זה שייך אליהן, ואדרבה - "בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש" (אם כי בדורות שלפנ"ז היו רק יחידי סגולה מנשי החסידים שהיתה להם ידיעה רחבה בתורת החסידות), כפי שרואים במוחש בדורנו זה, ובודאי ימשיכו ויוסיפו ביתר שאת הלוך ומוסיף הן בכמות והן באיכות.

"...אמנם, בד בבד עם התעסקותן בחינוך הילדים, ואדרבה: כדי שתהי' הצלחה גדולה ורחבה ועמוקה יותר בחינוך הילדים - יש צורך גם בידיעה והשגה (לא רק בעניני יהדות סתם, אל"ף-בי"ת של יהדות, ועאכו"כ עיקרי ויסודי היהדות דמאי קמ"ל?! אלא גם ידיעה והשגה) בתורה בכלל, כולל ובמיוחד - פנימיות התורה, כאמור "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם". עכ"ל השיחה.

נמצא שיש ב' נקודות בשייכות הנשים ללימוד החסידות: א. בקשר להמצוות שחיובן תמידי כמו אמונת ה' ואהבתו ויראתו, שבזה שווים אנשים ונשים. ב. לימוד החסידות של הנשים מוסיף לחינוך הילדים ברוח החסידות.

נמצא שיכולים להיות ענינים בחסידות שאף שאין להם שייכות באופן ישיר לנשים, מ"מ יש ענין ותועלת שילמדו אותם, שעי"ז יחנכו את ילדיהם ברוח החסידות. הרי שאכן יש תועלת בלימוד נשים ענינים בחסידות שאינם שייכים להם מצד עצמם.

ועוד ענין בזה: דהנה זה שלא כל עניני העבודה הכתובים בתניא ובחסידות שייכים לנשים, אא"ל שאין זה רק שאינם שייכים מצד שאין להם החושים לזה, אלא גם שאינם צריכים לעבודות אלו, דעיקר ענין העבודה הוא בכדי לכוף היצר הרע, שלא ימנע את האדם מלעבוד ה', ומצינו שהנשים בטבעם - היינו גם בלי עבודה ויגיעה כ"כ - יש להם נטיה מצד עצמם לאמונת ה' וכו'. וכמבואר בלקו"ש חכ"ו ע' 267 וז"ל: "ווי מ'זעט במוחש אז נשים דארפן ניט האבן אזוי פיל זירוז אויף ענינים פון אידישקייט ווי אנשים, ווארום ביי זי מצד טבען, לייכט די אמונה בה' (און זיי האבן יראת ה') מער ווי ביי מענער, עד כ"כ אז דאס ווירקט אויף זייער מעשה בפועל". עכ"ל.

ובהמשך הענין באותו שיחה, ע' 268: "[וואס דאס איז אויך איינער פון די ביאורים אין דעם וואס אלס הקדמה למ"ת האט דער אויבערשטער אנגעזאגט משה "כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים תאמר להם בלשון רכה" (ניט ווי צו די אנשים וואס "ותגיד לבני ישראל . . דברים הקשין כגידין") ווייל ביי נשים איז אויך אן אמירה בלשון רכה מספיק אויף פועל'ן ביי זיי די גרייטקייט אויף קבלת התורה]". עכ"ל.

הרי מצינו שאין הנשים צריכות זירוז כ"כ בעבודת ה' כמו האנשים, וגם די לומר להם בלשון רכה, ואולי "לשון רכה" כולל גם זה שאין צריכים לשבור את עצמם באתכפייא כ"כ כמו האנשים.