רמב"ם הל' שבועות פי"ב הי"ב: "וטובה גדולה היא לאדם שלא ישבע כלל". [וגם לעיל ה"ח כתב: "צריך להזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם דברי אמת בלא שבועה, כדי שלא יהיו רגילים להשבע תמיד כגוים"]. ובס' מ"מ (קה"ת תשמ"ה) ע' שמא - צויינו כמה מקורות.

ויש להוסיף עוד כמה מ"מ עפמ"ש באחרונים:

א) ויקרא רבה ו, יג: "המשביע את חבירו לשקר, סוף שיצא ריקם מכל ממונו. ר' יונה אומר אפילו על אמת".

ב) ירושלמי גיטין פ"ה ה"ד: "אדם מבריח עצמו מן השבועה, ואין מבריח עצמו מן התשלומין".

ג) מדרש עשה"ד (מובא בתורה שלימה עה"פ כ, ז): "אמרו רבותינו, חייב אדם לשמור שפתיו מן השבועה ואפילו באמת אין אדם רשאי להשבע" (עיי"ש מעשה נפלא).

ד) בשו"ת חת"ס (חו"מ סימן צדי"ק) הוכיח מפסוק מפורש בקהלת ל, ב. עיי"ש.

ויש להאריך עוד ואכ"מ.