כ"ק אדמו"ר סיפר (נעלם ממני עתה היכן נדפס?) על נסיעותיהם של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ובנו יחידו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, כאשר אדנ"ע ראה בנסיעות מעין "גלות". אדנ"ע היה לבוש כמו "סוחר" והזהיר את בנו לא לגלות מיהו. את אדמו"ר מוהריי"צ כיבדו בעליה מכובדת ("מפטיר") הושיבוהו במזרח, ואילו את אדנ"ע הושיבו מאחור ונתנו לו עליה פשוטה. והוסיף כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שאדנ"ע נהנה איך נוהגים כבוד במוהריי"צ.

והנה תוספת זו מבהירה פרט הלכתי חשוב. שהרי מצינו ברידב"ז (ח"א סי' דש) שאם קראו לתלמיד לעליה יותר חשובה ממה שקראו מקודם לרבו לא יעלה כיון דאיכא זילותא לרבו וחלשה דעתו. מוטב שיבוא עשה דכבוד רבו וידחה מה שאמרו מי שקורין אותו וכו' דמשום כבוד רבו עושהו, ליכא בזיון לתורה. ומ"מ אם נתן לו רבו רשות - חייב לעלות.

א"כ, התוספת שאדנ"ע נהנה ממה שכיבדו את בנו (נוסף על שבכלל כל הענין היה מיוזמתו) מבהירה שהכל הוא כדת וכדין לכתחילה עפ"י הלכה כו'. וק"ל.