כהושעת סובבי מזבח, עומסי ערבה להקיף מזבח, כן הושענא.

פזמון זה הוא חלק מסדר הושענות שמתחיל במילים "כהושעת אלים בלוד עמך כו'" שאומרים בכל יום מימות חג הסכות (חוץ מש"ק) כידוע.

וכאשר מעיינים קצת בפירוש המלות של פזמון זה, ישנם כמה ענינים מתמיהים ובלתי מובנים. ולפי שאין ספק שמחברי תפלות האלו היו בעלי רוה"ק כידוע, הרי עלינו לדעת לכה"פ את פירוש המילות הפשוט של התפילות כפי קוצר שכלינו הדל עד כמה שידינו מגעת בעזרת השי"ת.

א) לכאורה ישנו כאן שפת יתר, מתחלה אומרים "סובבי מזבח" ואח"כ מוסיפים "עומסי ערבה להקיף מזבח" ומה מוסיף באמירתו "עומסי ערבה להקיף מזבח" על אמירתו בתחילה "סובבי מזבח" הלא שני הלשונות "סובבי מזבח ולהקיף מזבח" הם דבר אחד?

ב) בכל הפזמונים שבתפילה זו נתפרש הצרה שנוושעו ממנה. כמו "כהושעת אלים בלוד וכו'" שקאי על יציאת מצרים. וכן "כהושעת גוי ואלקים וכו'" שקאי ג"כ על יציאת מצרים לפי פירוש התפילות שבסידור ר' יעקב עמדין ז"ל. וכן כל שאר הפזמונים נתפרשו שם, וכשמגיע לפיזמון זה "כהושעת סובבי מזבח" אינו מפרש את הצרה. ומכיון שהכוונה הכללית בכל התפילה הלזו היא ישועת ה' שהביא לידי הצלה המפורשת, הרי בטח שגם בפזמון זה הי' איזה צרה וה' הצילם ע"י הישועה ששלח להם. וע"ז באה התפילה "כהושעת", כלומר, שכמו שה' הצילם אז "כן הושענא" גם עכשיו ישלח ישועתו ויצילנו מצרתנו. וא"כ צריך להבין איזה צרה הי' אז "בסובבי המזבח"?

והנה בסידור ר' יעקב עמדין ז"ל כנראה עמד על שאלה זו ששאלנו למה נכפל הלשון "סובבי מזבח, להקיף מזבח"? ואשר ע"כ הוא מפרש וזה לשונו, "כן תושיע עתה לישראל שמקיפים הבימה בערבה שהיא זכר למזבח" עכ"ל. ופירוש דבריו לפי הבנתי כך הוא, כמו שהושעת את אבותינו שהיו סובבים את המזבח בביהמ"ק, כן תושיע אותנו עתה שאנו מקיפים את הבימה בערבות, שהבימה היא זכר למזבח שהי' בביהמ"ק. וא"כ "סובבי מזבח" קאי על מזבח בית עולמים שבביהמ"ק והמילים "להקיף מזבח" קאי על הבימה שבבתי הכנסיות שאנו מקיפים עתה בגלותינו.

ולכאו' ק"ק לפירושו שמזכיר "סובבי מזבח" ואח"כ מזכיר "להקיף מזבח" ולכאורה כמו שבפעם הראשונה הכוונה על מזבח בית עולמים כמו"כ בפעם השני' הכוונה על מזבח בית עולמים, דאל"כ אתה חותכה בסכינא חריפא?

ואשר נראה לי בדרך אפשר הגם שלא ראיתי את זה בשום ספר עדיין, דהפזמון הזה קאי על זמן מלכי החשמונאים בזמן בית שני, אלכסנדר ינאי, והורקנוס, ואריסתובלוס. אשר ידוע מדברי ימי ישראל בזמן בית שני שמלכים האלו נתנו לצדוקים להשתלט בביהמ"ק ולהרים יד נגד הפרושים. והרשעים הללו הצירו לישראל מאד ולא נתנו להם לכהנים לעבוד את עבודת ביהמ"ק כפי ההלכה המסורה לחכמים כי לא האמינו בתשבע"פ רק בתושב"כ. והחכמים שבאותו הדור הוכרחו להוכיח להם כל דבר מתוך תושב"כ ובאם לא מצאו להם סיוע ממקרא מפורשת שבתורה שבכתב לא נתנו להם הצדוקים לעבוד עבודה זו. ולדוגמא כידוע הסיפור בגמרא תענית י"ז: "מריש ירחא דניסן ועד תמניא בי' אתוקם תמידא" וז"ל רש"י שם "שהיו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו'" עיי"ש כל הרש"י, והי' סכנה גדולה שיתבטל קרבן התמיד כי רצו הרשעים האלו לשלוח יד בתרומת הלשכה ולגזול את הכסף שהתנדבו בני ישראל לצורך קרבנות ציבור.

וכדכתב ר' שלמה הכהן רוטנברג ז"ל בספר תולדות עם עולם כרך ב' "וכמה קשה הי' להם לחכמים לשנות דעתן של הצדוקים כי רק ראי' מפורשת מן התורה היו מקבלים ולא מתורה שבע"פ המסורה מסיני. ושמונה ימים היו דנים עמהם מראש חדש ניסן ועד שמונה בו. וכשגברו חכמים עליהם ונצחום עשאום חכמים ימים טובים שלא להתענות בהם ולא למספד בהם" ע"כ.

וככל החזיון הזה הי' גם במצות ערבה שלא האמינו בו הצדוקים הואיל ולא נמצא מקרא מפורש למצות ערבה מן התורה, ולא נתנו להם לכהנים להקיף את המזבח בערבות עד שהושיעם השי"ת והיתה תשועה גדולה לישראל ונצחו את הצדוקים ואז יכלו הכהנים להקיף את המזבח בערבה וגם לזקוף אותם סביב למזבח בששת ימי החג או שבעה כשחל יום השביעי בשבת כדאיתא שם במשנה בפרק לולב וערבה.

ועכשיו אחרי הקדמה זו יובן לנו בטוב טעם פירושו של הפזמון הזה.

"כהושעת סובבי מזבח" הם הכהנים שרק להם מותר ללכת בין האולם למזבח ולסבוב את המזבח מכל צדדיו גם מן המערב בכ"ב אמות שבין האולם ולמזבח (עיין רש"י סוכה מ"ג ע"ב בד"ה והביאום הכהנים וזקפום כו'), "עומסי ערבה" כלומר אלו הכהנים שעליהם הי' מוטל מצות ערבה, וכאשר היו אלו הכהנים אוחזים בערבה כדי לקיים מצות ערבה ליטול אותה ביד "ולהקיף מזבח" וכמו שהושעת אז נגד הרשעים הצדוקים "כן הושענא" גם עכשיו בביאת גואל צדק בב"א.