בתניא ס"פ כא מובא הביטוי "כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי'", והוא מבראשית רבה פכ"א, ה.

ושם במתנות כהונה פירש שהכוונה לשרץ כלשהו, ומסיק שהוא חגב. ולא מצאתי פירוש אחר במפרשים שם. ודורות רבים לפני-כן פירש כך רבנו בחיי עה"ת לבראשית ג, כה, שצויין אליו בלקוטי הגהות לתניא עמ' כד. ובס' "מ"מ, ליקוט פירושים וכו' לתניא" (להרב חיטריק שליט"א) עמ' שצו העתיק מ"הגהות לתניא, אינו ידוע למי" ציון לרש"י שבת מז, ב "מין חגב, ולי נראה שהוא מין נמלה" ומשם נעתק הדבר בפי' משכיל לאיתן כאן עמ' 639, וחבל שלא בדקו בפנים, כי צ"ל: שבת עז, ב.

ובערוך השלם, ערך 'קמץ' האחרון, הביא מקומות רבים שהובא שם זה, ומהם: בפ' שלח (יג, לד) "ונהי בעינינו כחגבים" ותרגמו "כקמצין" [ובגירסאות המדוייקות בפירש"י שם (מסוטה לה, א) כתוב "נמלים" וצ"ע]; תענית כא, ב "אתו קמצי" (ופירש"י: ארבה); שבת קי, ב "מוניני דקמצי" (ופירש"י: ציר חגבים); עדיות פ"ח מ"ד "אייל קמצא" (ובפיה"מ להרמב"ם: מין ארבה); ירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד "ר' חזקיה אכל קמצין" (ובפני משה: מין חגבים טהורים). ומאידך ברכות נד, ב "קמצי" (ופירש"י: נמלים) וביבמות קכא, ב "ודילמא קמצא בעלמא" (ופירש"י: חגב או נמלה).

ואחרי כל האמור, לפלא שבספר 'שיעורים בס' התניא' תירגם זאת צב השיריון (וכן בשיעורי הרב יואל כהן), ובתרגום האנגלי של התניא כתבו "SNAIL" דהיינו שבלול/חילזון. אם כי הדברים מתאימים מבחינת התוכן (במדרש ובתניא), אינם נכונים מבחינת הלשון. וכדאי לתקן זאת.