ברמב"ם הל' דעות פ"ה הל' יא: דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה. ואחר כך יקנה בית דירה. ואחר כך ישא אשה. שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו. מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו. מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע. כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך. ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

אמנם לפועל אצל רוב אחינו בני ישראל מקדמא דנא המנהג הוא שנישואין קודמין לחיפוש מקור לפרנסה ומכ"ש לקנית בית. וכבר שקו"ט בזה האחרונים. וראה במה שהביא בס' הנשואין כהלכתם ע' לח ליישב נקודה זו של נשואין לפני קנית בית - שאפשר להסתפק בדירה שכורה יעוי"ש.

ולהעיר ממ"ש הר"ב בפירוש המשנה באבות (פ"ה כא) בן י"ח לחופה ובן עשרים לרדוף, שאחרי שהתחתן בהיותו בן י"ח, אז צריך הוא לרדוף אחרי מזונותיו כשמגיע לגיל עשרים. וזה מתאים למנהג הנהוג כעת.

וי"ל בדרך אפשר, ועכ"פ ע"ד הצחות: בהתחלת הלכות בית הבחירה כותב הרמב"ם את סדר הדברים שבבניית בית המקדש: א. מתחילים בבנין הבית עם כל הפרטים שבו - היינו קודש, קה"ק, אולם, וכותל העזרה. ואח"כ: ב. עשיית ובניים הכלים מזבח העולה, כבש, כיור, מזבח הקטרת, מנורה ושולחן (ואינו מזכיר את הארון, וכפי שמבאר הטעם בזה כ"ק אדמו"ר בכ"מ). ולהעיר מהשקו"ט שבין משה לבצלאל בסדר בנין המשכן וכליו, רש"י עה"ת שמות לח, כב.

ואפ"ל שהבית המקדש עצמו בחייו הפרטים של האדם מרמז על (והוא כנגד) ביתו ופרנסתו וכפשוטו. והכלים שבו לנשואיו. ובפרט המזבח, וכדאיתא בגיטין (צ, ב) "כל המגרש אשתו הראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות", ועיי"ש במהרש"א דגם האש שע"ג המזבח מרמז הוא לנשואין. וראה יומא ב, א. סנהדרין כב, א. ועד"ז הכיור, שמות לח, ח. ובפירש"י שם.

ואם כנים הדברים, מובן שכך צריך להיות הסדר ע"ד הרגיל - דכמו בבנין בית המקדש, שקודם בונין הבית ואח"כ הכלים, הנה עד"ז בחיי האדם, שקודם צריך לדאוג הוא לביתו ולפרנסתו ורק אח"כ להתחתן.

אמנם יש גם סדר אחר, והוא עפ"י מ"ש הרמב"ם שם בפ"ב הל' ד "ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה. אחד העיד להן על מקום המזבח. ואחד העיד להן על מדותיו. ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אע"פ שאין שם בית". וכן כתב בפ"ו הל' טו. והיינו, אם מאיזה סיבה שתהי' אין הבית בנוי, אין זה מניעה מלבנות מזבח ולהקריב (ואדרבה - מחוייבין להקריב במזבח, וכפי שהאריכו האחרונים הדנין בזה).

ועפי"ז י"ל שיש מקום לסדר הנהוג - (שבטח הונהג עפ"י גדולי ישראל מאיזה סיבה שתהי' - ירידת הדורות וכו', או שרצו שעד החתונה ילמדו בלי דאגות הפרנסה וכו') שקודם מתחתנין - מקריבין במזבח אעפ"י שאין שם בית. ורק אח"כ בונין הבית - פרנסה.