בליקוטים שבסוף ס' 'מנהגי מהרי"ל' (בהוצ' 'מכון ירושלים' - אות כה) איתא וז"ל: "אמר מהרי"ל: מימי תמהתי על המתני' 'מערבין בדמאי' (דמאי פ"א מ"ד), אמאי היא נשנית כמה פעמים בתלמוד יותר משום משנה" (והביאו התויו"ט שם).

ובתוס' 'אנשי שם' על משנה זו הביא מ"ש ע"ז בס' 'בית דוד', וז"ל: "כל ימי תמהתי על תמי' זו, שלא מצינו שנשנית אלא הכא, להיות מכלתין דדמאי, ובעירובין (לא, א), לדין העירוב". ובהוצ' 'מכון ירושלים' הנ"ל הוסיפו דאותבינן מינה בגמ' שבת (כג, א). ונדחק לתרץ, דאולי כוונת מהרי"ל היא לתמוה על מה שמצינו בכ"מ במשנה דינים התלויים בזה שהדמאי ראוי לאכילה אף לשאינו עני (שלכן מערבין בו, ומברכים עליו, ומטלטלין אותו בשבת, וכו').

ואולי אפשר לפרש בדרך אחרת, ע"פ ענין אחר שכ' שם בס' 'מנהגי מהרי"ל' סמוך לזה (בהוצ' 'מכון ירושלים' - אות כז), וז"ל: "'מיחל ושותה מיד' (עירובין לז, א) - פירש"י: מחלל מעשר שני על דבר שבביתו. אמר מהרי"ל: התוס' פירשו פי' אחר - 'מיחל' כמו 'סבאך מהול במים' (ישעי' א, כב), וח' וה' מתחלפות".

והנה, קטע זה הוא חלק מהברייתא "הלוקח יין מבין הכותים" (תוספתא דמאי פ"ח מ"ה), שעיקרה - בלי מחלוקת התנאים בנידון ברירה - נשנית במשנתנו (דמאי פ"ז מ"ד). ולכאורה באמת ראוי לומר עלי' ש"נשנית כמ"פ בתלמוד יותר משום משנה", כי ברייתא זו מובאת כשמונה פעמים בגמ' דידן (ועוד פעמיים בירושלמי).

וא"כ, אפשר שהכותב תלמידו של מהרי"ל - לא דק בלישני', וכוונתו על משנת "מיחל" "מיהל", כפי' התוס' דלעיל, שפירושו "מערב" שגם במס' דמאי.

אף שבודאי אפשר שישנה איזו משנה או ברייתא אחרת המובאת בגמ' יותר פעמים. ולא עיינתי בזה.