בגל' תתמא עמ' 91 כתב הכותב, שלכאורה ברור שאת האות חי"ת שבתיבה "ותחל" (תהלים צז, ד) יש לנקד בצירי.

וביאר את דעתו ע"פ חכמת הדקדוק שכידוע לא נשפעה מלמעלה בשלימותה (ראה בהע' לס' המאמרים תק"ע עמ' רמט וב'לקוטי רשימות ומעשיות', עמ' לז אות רא. וכמ"ש גם תלמידו של אדמו"ר הזקן הרה"ג ר' נחמיה מדוברובנא בשו"ת 'דברי נחמיה' חלק יו"ד (נט, ג): דקדוק - שידוע שאינה חכמה ברורה).

בסידור שממנו הכינו את הגלופות להדפסת הסידור ברוסטוב נדפס "ותחל" בצירי, אבל ברוסטוב שינו וניקדו בסגול. וחזקה על כל השינויים שבאותו סידור, שכולם נעשו ע"פ שאלה מאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

על הדקדוק בתפילה

בנושא זה דן הכותב בגל' תתמג עמ' 90, והביא את דברי מהרי"ל בהסכמתו לסידור, שדעת אדמו"ר הזקן היא שהדקדוק המופרז בדקדוק המלות מקלקל את הקריאה וכמעט שממשיך לבטל הכוונה, ואדמו"ר הזקן עצמו סיפר על מי שלעג למדקדקים האחרונים האומרים "לפיכך" בכ"ף רפוי' וגורמים להשכיח את ענין עיקר התפילה שצריכה להיות בכוונה [ולא בצחצוחי לשון].

על כך יש להוסיף:

[א] כדברים האלו כתב גם הרב יעב"ץ בהקדמת סידורו "עמודי שמים", אחרי שהרבה להזהיר על הדקדוק בהגיית המלעיל והמלרע והדגשים, הוסיף וכתב: במי שאפשר לו ויודע הדברים אמורים, אבל מי שלא הגיע לידי מדה זו בנעורים אי אפשר להטריחו בהנחת הטעמים, שטורחו רב ומייגע דבורו והפסדו מרובה משכרו, לכן טוב שלא לבלבל הקורא אשר לא ניסה באלה המטבע תפילה. עכ"ל.

[ב] כדוגמה לדקדוק המשכיח את עיקר הכוונה, הביא רבינו את המדקדקים לומר "לפיכך" בכ"ף רפויה (שלא כהרגל הלשון לומר "לפיכך" בכ"ף דגושה, כפי ששמענו גם אנחנו מזקנים שבדור, וכך הי' גם אדמו"ר זי"ע מבטא באמרו "על אחת כמה וכמה", שהי' מדגיש גם את הכ"ף האחרונה), אף שבאמת כן צריך לומר על-פי הדקדוק, וכך יש להרגיל את הנערים מילדותם.

וראה זה חדש, שהמדקדק ר' שבתי סופר ניקד בסידורו את תיבת "לפיכך" בכ"ף דגושה, וביאר טעמו בארוכה שכן צריך לומר ע"פ דקדוק הלשון (עיי"ש בתפילת השחר ובהגדה של פסח).

[ג] אדמו"ר מוהרש"ב אמר בשם אביו אדמו"ר מוהר"ש: הדקדוק שייך רק לקריאת-התורה אבל לא לענין התפילה (ראה: ס' השיחות 'תורת שלום', עמ' 2).

[ד] ראויים לתשומת לב דבריו של הרה"ק מקומרנא בס' פני זקן (ברכות פ"ב מ"ג), שכותב שיש לשמור שלא לחזק הרפה ולא לרפות החזק וכו', ותוך כדי דיבור מכה הוא על קדקדם של המדקדקים העניים מדעת שמשחיתין את המבטא והקריאה הנכונה בכמה עניינים. בין הדוגמאות שהוא מביא לאותו ענין בספרו היכל הברכה (דברים ו, ה) מצינו בדומה לעניינינו: ודלא כמדקדקים הטפשים שאומרין.. "חתן וחלה" [דהיינו כ"ף רפויה] דהוה ברכה לבטלה, דבכל היכי דנשתנה המבטא, אין מדקדקין בדיקדוקי עניות של טפשין, ובלאו הכי אין אנחנו בקיאין כלל בדגש ורפה כידוע, ולמה יקלקל העני הטפש את המלה לומר.. "חתן וחלה" וכדומה מן הטפשות, שאינו אלא גאות הלב. עכ"ל.