ברוקלין, ניו יורק
הרמב"ם במו"נ (חלק ג פרק נ"א) מחדש ענין נפלא אודות סוג "אנשים" מסויימים, וראוי לברר איך משתקפת נקודה זו בהלכה.
וז"ל (מהדורת קפאח ע' תד): "ואומר, אותם אשר הם מחוץ לעיר הם כל אחד מבני אדם שאין לו דעה בשיטה, לא עיונית ולא מקובלת, כגון נדחי התורכים הנחתים בצפון, והכושים הנחתים בדרום, וכל הדומים להם מאלה שאצלינו באקלימים הללו, ואין אלה לדעתי בדרגת האדם, והם מן דרגות הנמצאות למטה מדרגת האדם ומעל לדרגת הקופים, כיון שכבר הושג להם תאר אדם ותבניתו והבחנה למעלה מהבחנת הקוף". עכ"ל.
היוצא מדבריו, שישנם ברואים שהם לא ממין האדם אבל לאידך הם למעלה ממין החי. והם בגדר ממוצע בין מין האדם למין החי. על דרך שמצינו בכתבי האריז"ל שישנו ממוצע בין מין החי לבין מין הצומח, וכדלהלן.
ולהסביר איך מתאים כ"ז אם הידוע שישנם בעוה"ז רק ד' סוגי ברואים דומם צומח חי ומדבר. ולפי מ"ש הרמב"ם והאריז"ל ישנם לכל הפחות ששה!
יש לומר:
א) ד' אלו הם סוגים כללים. ואכן ישנם ביניהם ממוצעים.
ב) התורה על הרוב תדבר. וממוצעים אלו אינם שכיחים.
ויש לעיין עפי"ז איך נתייחס להם בכמה פרטים בהלכה. באם הם נחשבים לא ממין האדם, האם הכוונה שאין להם גדר אדם כפשוטו לכל דבר? ועד כדי שההורגן פטור? וכן מה גדרם בהל' טהרה? ולאידך האם יש להם גדרי החי? ויחול עליהם כל דיני חי' כפשוטו?
ועוד נקודה עיקרית - אם יבואו התורכים או הכושים הנ"ל ויחיו למשך זמן בישוב בנ"א, האם באפשרותם לשנות את מעמדם ולהתעלות למעלת אדם המדבר, עד כדי כך שאם ירצו להתגייר - נקבלם? או שנחשב מעשיהם אלו למעשה קוף בעלמא. וכן להיפך- מתי מאבדים קצת גדרי האדם שיש להם בתולדותם ונחשבים כחיות גמורות? וכ"ז בנוסף לנפק"מ למקח וממכר כדלהלן.
ובספר ה'יד החזקה' לא נזכר כלל ברואים האלו. ומעניין לדעת אם אכן נמצאים ברואים כאלו בימינו או שבזה"ז כל הולך על שתים - לאדם נחשב. וידוע מ"ש בספר החינוך במצות שילוח הקן (תקמה) כי מעולם לא כלה מין מכל המינים שנבראו בששי"ב. ואכ"מ.
והנה במשנה כלאים (פ"ח מ"ה) נזכר בריאה בשם אדני השדה. ות"ק מגדירו כחי' ורבי יוסי אומר שהוא מטמא באהל כאדם. ולכאורה אם בריאה זו היא ממוצע בין מדבר לצומח או בין חי לצומח תלוי הוא בפירוש הראשונים בתכונת בריאה משונה זו.
דהנה בפירוש המשניות להרמב"ם שם: "הם חיות הדומות לבני אדם, ואומרים המספרים חדושי העולם, שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים, ודבורו דומה לדיבור אדם ושמו אלנאס בלשון ערב, ומגידים מעניניו בספרים דברים רבים".
ומדבריו משמע שבעצם אדני השדה חיות הן, ורק דומות הם לאדם. ואולי הם הם הברואים שבמו"נ הנ"ל. שהם ממוצעים בין מדבר לחי.
אבל גם בריאה זו, למרות מ"ש בפיה"מ שאכן נמצאה בריאה כזו בימיו - לא הביאו במשנה תורה להלכה אם כת"ק או כר"י. ונפק"מ להלכה למעשה -אם מוכר אדם "כל חי' שברשותו" - אם נכלל בזה גם "אדני השדה" כמ"ש הרמב"ם שם במשנה וא"ו.
אבל בר"ש שם מביא מהירושלמי שהוא נראה כאדם אבל קשור הוא בחבל הנמשך מטיבורו ומושרש בארץ, וכשנפסק החבל מיד הוא מת. עיי"ש עוד פרטים בבריאה מוזרה זו.
ובלקו"ש חכ"ד ע' 116 הערה 14 מביא מה'עץ חיים' (בתחילתו) שהוא - אדני השדה - ממוצע "בין הצומח והחי". ולכאורה גדר זה מתאים יותר לפירוש הר"ש.
Download PDF