1) ע' 75 "מרן ה'בית ישראל' מגור התפלל בנוסח אדמוה"ז (זו היתה רק הנהגתו בלבד, ולא ראו כן בשאר אדמו"רי גור) וכן נהג גם כשהתפלל לפני העמוד" - זו טעות! והרי ידוע שכל אדמור"י גור התפללו בנוסח אדה"ז. ולא עוד אלא שכנראה שכל הרביים מבית מדרש קוצק וכו' התפללו בנוסח אדה"ז. ראה 'כפר חב"ד' גליון 100 ע' 88. ובהערות וביאורים אהלי תורה גליון מג (תקנד).

2) ע' 80 ר' מענדל קמינר היה לא רק "קרוב משפחתו" אלא נדמה לי גם גיסו של האדמו"ר מגור.

3) ע' 173 בגיל בר מצוה הדפיס הרב הירשפרונג ספרו "פרי פנחס" - צ"ע כי לא נזכר אפילו ב'בית עקד ספרים'. גם לא הכניס צילום השער! ואולי רק כתב ולא הדפיסו?

4) ע' 180 מצטט מס' ימי מלך [ח"ג] ע' 1146 [הערה 11], לפלא שלא שם לב שמקור המצוטט הוא בשיחה של כ"ק אדמו"ר זי"ע שמצוין שם בסוף ההערה: שיחות קודש תשל"ג ח"א סוף ע' 216!

כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (באג"ק שלו ח"א ע' סג): "... בהכרח שתהי' החרישה לפרר לחלקים קטנים, ומי שהוא מוטעה בעצמו גם במדריגות הדקות (וזה אפשר בקל לידע, ומי שנותן א"ע ע"ז יודע זאת) אינו שייך כלל לענין החרישה הנ"ל. ע"כ בנוגע לעניננו.

ויש לעיין קצת בהלשון, דבפשטות, כוונתו - "מוטעה" אפי' בדרגות דקות היינו שלא כ"כ מודגש שהוא מוטעה - אפשר בקל לידע, כלומר שהוא יכול להבחין שהוא מוטעה - "ומי שנותן א"ע ע"ז" - היינו מי שמחפש להבחין בכך, יודע זאת. ולכאורה עפ"י פשוט במוטעה יש כו"כ דרגות, - מוטעה ביחס לעצמו או לזולת וכו' ובכל האופנים הוא פשוט להעלים את האמת, וכאשר הוא מתרגל להעלים את האמת, הוא כבר כלל לא יודע את החסרון שברע שבו, וחושב שזה טוב וכו', וא"כ איך אפשר בקל לידע.

- אגרת זו נכתבה בשנת תער"ב, ושנתיים קודם לכן ביאר כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ביאור ארוך בענין מוטעה (סה"מ עת"ר ע' עא ואילך) ובין הדברים מבאר וז"ל: "ויש בזה כמה דרגות ... באופני ההעלמה וההטעה ... וזה קשה מאד תיקונו מפני שיש בזה חלקי הטעה שמטעה א"ע וחושב א"ע לטוב ... וממילא אינו מתקן את הרע מאחר שאינו יודע את החסרון שבו", - וממשיך ומבאר בריבוי משלים והסברים, עיי"ש. וא"כ צ"ב.

בלגיון תשעב (ע' 89) יצא הרה"ג י. ש. גינזבורג שליט"א להשיג על הערותי אודות כתב אדה"ז כאשר בראשית דבריו כותב "הבוחר יבחר" וסיים ב"הלכה למעשה".

* אתחיל במה שסיים שאנ"ש יחיו סומכים על מה שהרב לנדא אב"ד בני-ברק מוכר בלשכת הגהה כתב המיוחס לאדה"ז.

ויפה הורה: כי נפש היפה שבוחרת וקונה כתב המיוחס לאדה"ז, לא יקנה אלא אם עבר ע"י מגיהים מומחים שיש בידם כתב קבלה וכיו"ב, וכוונתי לדברי הרב במאמרי הקודם אות וא"ו.

* מה שכתב בתחילת דבריו, שיש מפקפקים בכתב זה אחר שפירסם דברים ברורים בזה, הנה במחילת כת"ר לא עלי תלונתו, כי יעיין מה שכתב הרב עצמו ב"התקשרות" וז"ל: "כמה מזקני הרבנים לא ראו זאת בעין יפה בשעתו, אם מפני שלא היתה בידם מסורת ברורה או משום שכמה פרטים לא נראו להם מתאימים להלכה", והוספתי במאמרי שלא רק בשעתו אלא עד היום הזה, וגם לאחר שפרסם מאמרו ב"התקשרות", לא שינה אף רב דעתו. וגם לאחר שכתב: שהרב לנדא שליט"א ורוב רבני אנ"ש באה"ק ובעולם מעדיפים כתיבה בנוסח אדה"ז, ממשיך אני עדיין לומר שלא נמצאו כאלו, ולעשות רצון הרב בהשגתו לפרסם ביתר פרטים הריני מקיים דבריו, למרות שפירסם במאמרו או בהשגתו בשם הרב לנדא שליט"א, הרי העיד הרב לנדא בימים אלו שמעולם לא הורה לאחד לקנות כתב זה, וביותר אינו נכון שלצאצאיו קונה בכתב זה, אלא רק כתב האריז"ל, וממילא הריני בשאלה, האם זה הרב שנכתב במאמר השני, אתמהה.

* בהשגת הרב אך מנסה שוב לתלות עצמו בדברי רבותינו נשיאנו והוראתם, למרות שכתבתי שלא ידוע לי עד היום מי קיבל הוראה זו, ואדרבה, עד היום לא קם סופר או רב שיעמידנו על טעותי, ואז כמובן חוזרני מכל דברי, כמו שכתבתי בראשונה, ובבקשתו אפרט עוד: הרב מנסה לתמוך יסודותיו באגרת אדמו"ר הריי"צ נ"ע אל הרב גרינגלאס שליט"א, ובזה אגלה את אזנו: הרב גרינגלאס קריינא דאיגרתא איהו פרוונקיה, והוא סיפר שאדמו"ר הריי"צ נ"ע אמר לו ביחידות שיש לברר במסורת מה כתב ר' ראובן סופר בהוראת אדה"ז ומה יצא לו כן והוא לאו בדווקא.

* אפרט עוד-בבקשתו, הסופר המומחה הרה"ח ר' שמעון שי' כהנא שהזכיר במאמרו, הוא בעל השמועה שסיפר לי דברי אדמו"ר נשי"ד אליו ביחידות כששאל על האותיות ואלו שיצאו עליהן עוררין וכן נאמר לו (בשינוי לשון קצת); מכיון שלא קיבל בזה מסורת אינו מורה בזה איך לכתוב, ממילא בשני עדויות נוספות אלו ואין החי יכול להכחיש, וכמו שכתבי בעבר שכל הסופרים עד היום לא מצאו בזה מסורת, א"כ מי נוטל על עצמו שהיתה בזה הוראה?

* לא קבלתי רשות לנקוב בשמות הסופרים: א) אחר שביחידות ביקש אדמו"ר לברר אצלו על כתב אדה"ז, בכ"ז הזמינו אצלו מזוזות בכתב האריז"ל. ב) סופר מומחה, שלרגל הזמנות ובקשות כותב כתב המיוחס, אבל עבור צאצאיו כותב אך ורק כתב האריז"ל ג) אלו רבנים ות"ח מובהקים, שפרשיותיהם נדונו לגניזה מחמת הסופרים שאינם מומחים, ושוב מניחים להם ולבניהם כתב האריז"ל.

* מנסה לתאר לעצמי אילו א' מכלל ישראל ובמיוחד מאנ"ש שי' עומד לפני ביצוע עיסקת ממון וכיו"ב, והיה שואל בדעת רבותינו נשיאנו, והיו עונים לו בהסתייגות (גם אם לא שוללים), לא היה מעיז לבצע העיסקא וכיו"ב, וכ"ש וק"ו בתפילין שכל התורה כולה הוקשה להם, עאכו"כ וכו'.

* ולבסוף גם שאלת תם: מדוע כל יומן או רשימה (אף שיודע לכו"כ שאינם בדוקים ומוגהים), וכדומה ספרי אחרונים בני דורינו וכיו"ב [שאין כאן המקום לפרט שמם], ובכ"ז נכנסים פעמים רבות בכותרת "הלכות ומנהגי חב"ד", ודוקא דברים אלו שהבאתי עדויות ומפי אמרם, שרבותינו נשיאנו אמרו וכתבו על הכתב המיוחס לאדה"ז - ולמרות שהוא כתב ידו של ר' ראובן הסופר, יש לברר ולמצוא מסורת לכתב זה.

ועד עצם היום הזה לא נמצא כדבר הזה! ולכאורה זהו מאלו דברים שלא ניתן יותר לבירור. ובפשטות זה הטעם שאדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר נשי"ד לא הניחו תפילין בכתב זה, והרי בכל דבר של הלכות והליכות החסידים מנסים ומשתדלים להדמות וללכת בדרכיהם.

וא"כ תקפים דברי הרב בתחילת השגתו "אחר פירסום דברים ברורים ביותר שנאמרו ונכתבו בזה, עדיין יש עוררין ח"ו".

בגליון יד [תשעב] ע' 72-73 מעיר הרב ברוך שי' אבערלאנדער על מה שכתבתי בגליון י"א על מה שכתב בגליון י, בנדון עשון סיגריות. כתבתי שלענ"ד שיטת הצ"צ (אהע"ז פ"ט) היא דהא דיכולים לסמוך אשומר פתאים ד' הוא רק במקרה "שם הבורא יתברך בטבע הבריאה" שמצד הטבע לא יבא לידי מצב סכנה, ובמילא אי"ז נוגע לעישון. וכותב הרב"א: "אינני מבין החילוק שאותו הוא ניסה לחלק, ובפרט שבנוגע לעישון ישנו דבר שאותו "שם הבורא יתברך בטבע הבריאה" שלא יבא לידי סכנה, והוא מערכת החיסון של הגוף, שכידוע תפקידו "לזרוק" ולהשמיד מחלות שונות ומשונות שנכנסים לגוף האדם. וזה גם מה ששומר על רוב רובם של האנשים המעשנים שלא יבואו לידי מחלות ח"ו. כלומר: אין זה "מקרה" שרוב המעשנים לא נהיים חולים, אלא זה הודות למערכת החיסון שאותו שם בורא העולם בגוף האדם".

לענ"ד החילוק פשוט וברור (ומתחזק מתוך דבריו): המדובר בדברי הצ"צ הוא שהעיבור הוא הדבר ומצב המביא לידי סכון לקטנה כו'. אבל כיון שהקב"ה שם בטבע הבריאה שע"פ רוב קטנה אינה מתעברת, א"כ תשמיש מביאה לידי מצב סכנה כלל לחכמים ויכול לסמוך אשמור פתאים ד'. והיינו שע"פ רוב איננו באים כלל להמצב של סכון. וע"ז כותב הצ"צ שיכולים לסמוך אשומר פתאים ד'.

אבל בעישון: הרי העשון עצמו מביא מחלות (הממיתות) והיא עצמה מביאה לידי סכון, אלא שמערכת החיסון "זורקת" ומשמידה מחלות שונות. וע"ז: כיון שהעישון עצמו הוא דבר המסכן אין ראיה שיכולים לסמוך אשומר פתאים, על יסוד טבע הבריאה להשמיד המחלות, כיון דכבר בא למצב של סכון אין לסמוך אשומר פתאים בזה (גם אם רובא אינם ניזוקים מפני מערכת החיסון, כיון) שאין לאדם ליכנס במצב של סכנה, ואפי' אם ישנו מערכת שיגין עליו במצב של סכנה.

(וכנ"ל בגליון העבר: הרי הנקודה דהתשובה שם היא דמותר לשמש במוך כשיש סכנה להאשה להתעבר, ואם רוב מתעברות גם חכמים יודו שמותר בזה, ויתירה גם אם כשתתעבר אינו סכנה ודאית יש ג"כ להקל, כמו לר"מ מותר גם בענין שיש ב' ספיקות במינקת, דילמא לא תתעבר ודילמא תשכור מינקת אחרת או ע"י מסמוס ביצים כו'. והיינו דאם הוא בגדר סכנה ואפי' חשש (רחוק) דסכנה צריכים ליזהר מזה, ואין מתחשבים בזה ברוב. ורק כשע"פ טבע (רוב שלה) אינו נכנס בכלל בגדר חשש סכנה בזה א"צ ליזהר).

ויש להוסיף עוד נקודות (ע"פ נקודה הכללית שהכל תלוי האם זה מצב של סכנה, וע"ז אמר הצ"צ שבדבר שהוא טבע הבריאה איך שנקבע מהבורא ברוב הפעמים אי"ז בגדר מצב של סכנה ולכן חל ע"ז שומר פתאים ואי"ז ע"ז הציווי דונשמרתם, ואין סומכין על הנס כו'): היות שלערך ארבעים רבבות מתים בכל שנה מחולי הקשור לעישון בארצות הברית (ובכל העולם אולי שלש מאות רבבות כו') ועוד מהם נכנסים במצב של סכנה (שצריכים לשמור ממכמה וכמה מחלות ומהנשארים יש חלק גדול שנזוק במיעוט בריאותם בכמה עניינים) דמסתבר לומר שגם בדברים שמצד טבע הבריאה רוב אינם מסתכנים (היה הצ"צ סובר, שהרי בענין בו מדבר הצ"צ אינו במיעוט המצוי ושכיח):

ב- שהיות שיש לכה"פ מיעוט השכיח ומצוי שנכנסים בגדר סכנה שלא שייך לומר בזה שאינו דבר המביא לידי סכנה, מצד שהרוב אינם מסתכנים מצד טבע הבריאה, כיון שמיעוט המצוי ושכיח אכן מסתכנים למרות טבע הבריאה. וע"ד המבואר בגמ' פסחים ח' דבשכיח היזיקא אין אומרים שלוחי מצוה אינו ניזוקים עאכו"כ בדבר שאינו מצוה (אע"פ שבפשטות אין הכוונה שרובם ניזוקים, אלא כיון ששכיח ההיזק ומצוי נחשב למצב של סכנה).

ג- וכן יש להעיר: שבמספר גדול המתים וחלים אין שייך לומר מן השמים ירחמו, כשרואים שרבבות ורבבות אינם מתרחמים מהשמים לענין זה.

ובמילא לכאורה נראה פשוט דאם קובעים הרופאים שבהווה עישון היא סכנה הרי זה דין יסודי בשו"ע להישמר מזה כפי שכ' כ"ק אדמו"ר במכתב שם.