בפיסקא קדש (השני'), כתוב בזה"ל: "...ואף שבשו"ע שלו (ריש סי' תע"ג) העתיק מ"ש ברמ"א (שם) וכתב "ואם אפשר טוב שלא ימזוג הבעה"ב בעצמו אלא אחר ימזוג לו שיהא לו כמשרתו כלומר דרך חירות ושררות זכר ליצ"מ", י"ל דכיון שאין זה אלא אם אפשר לא העתיקו בסידורו...".

והיוצא לנו מזה בפשטות, דבסידורו של אדה"ז לא הועתקו דינים כאלו - אשר כל קיומן אינם (מן הדין) אלא דאם אפשר טוב לעשותן.

ולכאורה יש לעיין בזה, ממ"ש אדה"ז בסידור לפני תפלת הדרך, וז"ל: "צריך לאומרה משהחזיק בדרך חוץ לעיר ביום ראשון כשנוסע מביתו וטוב לומר מעומד אם אפשר בקל...".

[וכדנפסק בשולחנו בסי' קי סעיף ד "...ומן הדין יכול לומר תה"ד אפי' כשהוא מהלך, אלא משום מהיות טוב אל תקרא רע יעמוד כשיאמרנה אם אפשר לו..."]. הרי דהעתיק אדה"ז בסידורו אף דינים שהם באופן דאם אפשר? ואולי יש ליישב בדוחק - דהכוונה במש"כ רבינו: ש"לא העתיקו בסידורו", הוא שלא נתקבל אצל אדה"ז פסק זה מכיון דהוא רק "אם אפשר", [וכמו שרואים באמת דמנהג בית הרב המובא באותה פיסקא הוא ד"אין מדקדקין שימזוג אחר", היינו אף בדאפשר]. ולכן בסידורו שהוא פסק אחרון שלו, לא העתיקו היינו שלא פסק כן, וממילא דלא קשה ממש"כ לפני תה"ד, דאותו פסק כן התקבל אצלו, אף שהוא רק "אם אפשר". ועכ"פ לא יוקשה על רבינו, מכיון דאין הפשט שאין אדה"ז מעתיק פסקים שנכתבו בתנאי ד"אם אפשר", אלא שכנ"ל פסק זה בסופו של דבר לא התקבל אצלו, מצד שהוא רק באופן ד"אם אפשר". ועצ"ע.