בספר 'שערי שלום' על הגדה של פסח אם לקוטי טעמים ומנהגים עמ' פד מביא מ'הגדה מבית לוי' בשם הגרי"ז (אינו תח"י) על מ"ש בההגדה מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו כו' דאין לומר דאבותינו קאי על תרח אלא ע"כ צ"ל דקאי על אברהם אבינו, שלפני שהכיר את בוראו עבד אברהם ע"ז כמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' עכו"ם ה"ג "וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת".

ולא הבנתי הרי לכאורה דבריו היפך המפורש בהפסוק עצמו המובא שם בהגדה "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם גו' ויעבדו אלקים אחרים" הרי מפורש דתרח נקרא בקרא בתואר אבותיכם. וכמו"כ כאן נקרא אבותינו.

[ועי' בהגדת כ"ק אדמו"ר שם: "אבותינו. בימי תרח ומלפניו (רמב"ם הל' חו"מ פ"ז ה"ד)". וכן הוא עד"ז בפיה"מ להרמב"פ פסחים פ"י מ"ד. ועי' במ"ש בספר שערי שלום (להר' שלום שפלטר שי') שם ליישב דברי הגרי"ז.]

גם יש לעיין במה שהביא הגרי"ז מהרמב"ם שאברהם אבינו עבד ע"ז. דהנה הרמב"ם כותב "וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט", די"ל הפירוש בזה דאף שעשה כמעשיהם לבו היה משוטט כו' ומעולם לא קבלו עליו באלקות. ולפי שיטת הרמב"ם בהל' עכו"ם פ"ג הל' ו' אם לא קבלו עליו באלקות לא עבד ע"ז.

ועי' בבראשית רבה פי"ט ט' "שהיה אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד ע"ז כל השנים הללו". ואוי"ל דהכוונה ע"ד מ"ש לעיל בפירוש דברי הרמב"ם שעבד עמהם אבל לא קבלה עליו לאלוקה (עי' לקו"ש חכ"ח עמ' 96. ועי' בכ"ז בלקו"ש חל"ה עמ' 68 אות ז' ובהע' 51 שם).