בהגש"פ עם לקוטי טעו"מ כותב כ"ק אדמו"ר: "הישראל ועליו לוי כו'. ראה הביאור בפע"ח וסי' האריז"ל. ונוהגין להפסיק במפה בין מצה למצה, והטעם מבואר בס' קול יעקב, וכן הוא ג"כ בתפא"י סוף מסכת פסחים (תוספות חיים)".

הנה ראשית, יש לברר מיהו בעל התוס' חיים שמציין כאן, דספרים בשם תוספות חיים כמה מהם, ולמי הכוונה כאן1? ועוד יל"ע דאם כבר כתב כן בתפא"י למה בעינן לתוספות חיים?

שאלתי וחקרתי ומצאתי בספריית אגו"ח, הס' חיים אדם עם פי' תוספות חיים להג"ר משולם ב"ר שלמה פינקלשטיין (ווארשא תרמ"ח2), וז"ל החיי אדם כלל קל: (ליל הסדר בקצרה ס"א) "מה שנוהגין לכרוך המצות, ומניחין המטפחות בין מצה למצה הוא מנהג בורות".

וכתב ע"ז בתוספות חיים שם סק"ו: "ואני אומר לא ניחא להו למרייהו לומר הכי על מנהגן של ישראל, ואם אינם נביאים בני נביאים הם, הן אמת שלא נמצא מנהג זה בהפוסקים ובכתבי האריז"ל, אבל בסידור הרב יעקב קאפיל כתוב טעם שמניחים המטפחות בין מצה למצה, כי המצות של הקערה כל מצה ומצה היא מצוה בפני עצמה, ורומזים לכוונות מיוחדות, ולכן צריך להפסיק בין כל אחד ואחד, משא"כ החלות של שבת כל החלות הן מצוה אחת, ורומזין ע"פ סוד לכוונה אחת, ולכן די במפה אחת, וכן הי' נוהג הרב תפא"י על המשניות, עי' ב"הלכתא גבירתא" סוף מסכת פסחים, (משנה ג-ה) וכן נוהגין בכל תפוצות ישראל ואין לשנות" עכ"ל.

ונמצא שהתוספות חיים הוא המקור לכל הקטע, ראשית שנוהגין (בכל תפוצות ישראל) להפסיק במפה, ושהטעם מבואר בסידור קול יעקב הנ"ל, ושכן הוא בתפארת ישראל - דבאמת לא הובא שם המנהג להפסיק דוקא, ורק שהי' לו ארגז יפה בנוי תחתיים שניים שלישיים ובהם היו מונחים הג' מצות (עיי"ש בהילכתא גבירתא) - ובתוספות חיים מבואר שהקפיד כך מטעם הנ"ל, הרי שהתוס' חיים הוא המקור לכל הפיסקא הנוגעת לעניננו.

ועי' טעמי המנהגים סי' תקכ בהערה שהביא ג"כ החיי אדם הנ"ל, וכתב בשם הרבה גדולים יראים ושלמים שמניחים מטפחות בין מצה למצה, אכן בדרכי חיים ושלום - מנהגי הגה"ק ממונקאטש זצ"ל- (אות תקפד בשוה"ג) כתב שלא הי' מפריד במפה ולא באתי אלא להעיר*.

1) לפעמים מציין הרבי גם המ"מ בהספר ולפעמים לא, ולא ידעתי הכלל בזה.

2) הביאו הרבי ברשימה, נדפסה בלקו"ש חל"ט עמ' 280.

*) ראה רשימות חוברת ה' עמ' 18, ובס' ויגד משה עמ' יט-כ ובהוספות עמ' רפה, ובס' מנהג ישראל תורה היא עמ' רעח-רעט, וראה גם בס' אוצר מנהגי חב"ד עמ' קכח. המערכת.