ב"היום יום" - כא כסלו:

"מען זאל זיך אויסלערנען משניות בעל פה כל חד לפום שיעורי' דילי', און געהן אין גאס און חזר'ן משניות, דערמיט וועט מען זוכה זיין צו מקבל זיין פני המשיח. חסידים דארפען לערנען חסידות: סתם חסידים - יום שני, יום חמישי ויום השבת, תמימים - שעה אחת בכל יום".

ולכבוד כניסה לס"ח שנה [בגימט' "חיים"] מכתיבת והדפסת הלוח, יש להעיר בזה בדא"פ לקשר ישיר לזהר הקדוש של פרשת השבוע שבו ערך כ"ק אדמו"ר ובנידון דידן הוא הזהר דפרשת וישב [קפב, א], שבו חל הפתגם כא כסלו.

"לעת צאת השואבות דההוא זמנא זמינין למיקםלאחייא בקדמיתא מכל שאר בני עלמא אינון דשאבי מימוי דאורייתא (ושאבין) בגין דאתעסקו לשאבא ממימי דאורייתא ואתתקפו באילנא דחיי ואינון יפקון בקדמיתא דאילנא דחיי גרמא לון דיקומון בקדמיתא כמה דאתמר".

והיינו דבזהר מדבר ע"ד תחה"מ שאלו ש"שאבו ממימי דאורייתא ואתתקפו באילנא דחיי" יזכו לקום מקודם.

הנה ב"היום יום"- מבהיר זה רבינו באופן חיובי, ב' ענינים אלו:

1) "מען זאל זיך אויסלערנען משניות בעל פה. . . געהן אין גאס און חזר'ן משניות, דערמיט וועט מען זוכה זיין צו מקבל זיין פני המשיח" – מתאים לדברי הזהר- "לשאבא מימי דאורייתא". וכפי שנתבאר [השייכות של חזרת משניות להגאולה] באג"ק של כ"ק אדמו"ר ח"א מכתב קלב בארוכה.

2) חסידים דארפען לערנען חסידות: סתם חסידים - יום שני, יום חמישי ויום השבת, תמימים - שעה אחת בכל יום" – מתאים לדברי הזהר "אתתקפו באילנא דחיי", והיינו פנימי' התורה וכמבואר בקונט' עה"ח לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ובכ"מ.

* * *

ליום ג' טבת [שהוא יום ששי דפ' מקץ] מעתיק כ"ק אדמו"ר:

"בתו"א ד"ה ת"ר מצות נר חנוכה "כי אין כדאי כל הדינים" צ"ל "כי כדאי כל הדינים". שם ביאור לדיבור המתחיל רני ושמחי סעיף המתחיל ועתה נבוא "שהוא פנימית א"א" צריך להיות "שהוא פנימית א"ס".

היינו שהתוכן של הפתגם מוסב על הגהות בספר תורה אור דרושי חנוכה שלומדים בימים אלו. ובפרטיות הוא בנוגע אם כדאי כל הדינים עבור הנשמה לעבור לעולם העליון ולקבל שכר.

והנה בזהר פרשת מקץ דף רא, א נאמר:

"ר' שמעון אמר בזמנא דנשמתא נפקת מהאי עלמא בכמה דינין אתדנת עד לא תיעול לאתרה לבתר כל אינון נשמתין אית לון למעבר בהך נהר דינור דנגיד ונפיק ולאסתחאה תמן, ומאן איהו דיקום תמן ויעבר בלא דחילו כמה דאת אמר (תהלים כ"ד) מי יעלה בהר יי' וגו' ונשמתא דזכאה אעבר בלא דחילו ויקום במקום קדשו".

* * *

ליום ד' טבת [יום שביעי דפ' מקץ] מעתיק הרבי:

"החלומות הטובים בעניני תורה שמודיעים בחלום, בא ע"פ הרוב ע"י שקידה גדולה בתורה ביום, דכאשר עוסק בתורה בשקידה גדולה, או עוסק בעבודה שבלב ביגיעה עצומה, הנה כאשר בלילה נשמתו עולה למעלה ושואבת לה חייםמחיי דלעילא כמבואר בזהר, הנה אז מודיעים לו חדושי תורה בגליא שבתורה או בפנימיות התורה, איש איש כפי שקידת עבודתו בעבודת היום".

והנה בזהר פ' מקץ דף קצד, א:

"הא תנינן דהא כמה דאיהו בר נש הכי אחזיו ליה בחלמיה והכי חמי ונשמתא הכי סלקת לאשתמודעא כל חד וחד כפום דרגיה כדקא חזי ליה".

היינו שמראים לו לאדם כמה דאיהו בר נש, לפי דרגתו. וכן הוא עליית נשמתו למעלה, לפי ערך עבודתו.

וכן במשך הזהר בפ' מקץ [דף ר עמוד א]:

"ובגין כך קודשא בריך הוא אודע ליה לבר נש כל חד וחד בההוא דרגא דיליה כמה דאיהו ובההוא גוונא דכל חד וחד כמה דאיהו, אמר ההוא יודאי ודאי דחלמא לאו איהו אלא לבר נש זכאה דאיהו חמא חלמא כדקא חזי, ות"ח דכד בר נש נאים על ערסיה נשמתיה נפקא ושטיא בעלמא לעילא ועאלת באתרא דעאלת .. אי זכאה היא סלקא לעילא וחמאת מה דחמאת".

והיינו שמודיעים כל א' לפי ערך דרגתו. ובסגנון הפתגם: "החלומות הטובים בעניני תורה שמודיעים בחלום, בא ע"פ הרוב ע"י שקידה גדולה בתורה ביום.. או עוסק בעבודה שבלב ביגיעה עצומה".

ועפ"ז יומתק גם מקור הזהר שהרבי מזכיר בפתגם שכנראה הוא מה שנסמן כאן.

ומכאן אנו למדים עד כמה מדוייקים עריכת הפתגמים שע"י כ"ק אדמו"ר בלוח היום יום.

ב"היום יום"- כט כסלו: "דורך תשובה און מסירת נפש איז געקומען די גרויסע ג-טליכע וואונדער-ישועה, דער נס חנוכה".

ויובן דיוק ב' הביטויים "תשובה ומסירת נפש" בהקדם מ"ש בסהמ"צ להצ"צ מצות וידוי ותשובה [לח, א-ב]: שמבאר שבתיקון עבירה ישנם ב' ענינים: "למלאות הפגמים והחסרונות במיעוט המשכות אא"ס ב"ה בי' ספירות .. ב' להעביר יניקת החיצונים".

"תשובה"

"הנה ענין מלוי הפגמי' הנ"ל ע"י המשכת א"ס ב"ה הוא ע"פ מ"ש אנכי אנכי מוחה פשעיך כו' (ישעי' מ"ג כ"ה) וי"ל מ"ש ב"פ אנכי".

והרי זה תוכן ענין ה"תשובה" מל' השבה, שממשיך אורות חדשים בחזרה אל הכלים.

"מסירת נפש"

"אך העברת יניקת החיצונים גופא הם ב' ענינים א' שלא ינקו עוד ביותר ב' להעביר מה שעשה כבר .. הנה לזה צריך וידוי דברים עם החרטה.. כי הנה ע"י החרטה שהוא עקירת הרצון מן החטא בזה מוציא הנפש מן הקליפה שתולדתה הי' מן התאוה שבלב ועתה בעקירת רצונו ותאותו הרי מוציא נפשה כנ"ל אך כדי למחות גופה הוא ע"י וידוי דברים דעקימת שפתיו הוי מעשה ובזה הוא ממחה גופה והי' כלא הי'".

ויש לומר שזהו מתאים לתוכן "מסירת נפש", הן מצד פירושו מסירת הרצון [כמובא ומצויין בכ"מ[1] בחסידות מל' הכתוב "אין[2] נפשי אל העם הזה"], ובל' הש"ס "מה[3] לי קטלא פלגא מה לי קטלא כולה". והרי כאן נעשה [בנוסף לעקירת הרצון, גם] גם עקירת ומחיית גוף העבירה. בדוגמת לבו חלל בקרבו.

*

והנה בענין הנ"ל שמסירת נפש הוא מסירת הרצון, יש לבאר עוד בענין נס דחנוכה כפי שנתבאר במאמרו הידוע של אדה"ז ד"ה ברוך שעשה נסים תק"ס [נדפס באוה"ת[4]), והיאך שנתבאר בסה"מ עת"ר ע' קד.

הנס דחנוכה ע"י השמן

במאמר ד"ה ברוך שעשה ניסים, מבאר אדה"ז: "וזה הי' הנס דחנוכה שניצלו משכחת הדת שהוא החכמה, להשכיחם תורתך כו' שטמאו כל השמנים שבהיכל פי' שנתפשט אז חכמת יונית שהיא הפלסופיא שמטמא חכמת הקבלה האלקית. וכשמצאו פך של שמן טהור בחותמו של כהן גדול, דהיינו שהי' הנס בתוספת הארת החכמה דקדושה ולכן הי' הנס ע"י שמן שהוא מקור חכמה עילאה.

ועפ"ז נמצא ששרש הנס הי' ענין השמן בחותמו של כהן גדול שפעל גם נצחון המלחמה, וכפי שנת' במאמר ד"ה בכ"ה בכסלו תשל"ו.

הנס דחנוכה ע"י המסירת נפש

בסה"מ עת"ר מבאר: "הנה[5] ידוע דמלחמת יון הי' מלחמה רוחנית שרצו להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך והיינו שאז הי' התגברות החכמות חיצוניות ביותר עד שהחשיכו מאד את אור הקדושה. שזהו"ע מה שטימאו את כל השמנים דהיינו בחי' אור החכ' דקדושה. וכשגברו מלכות בית חשמונאי בכח מסירת נפש שלהם שעמדו בנסיון גדול ועי"ז נצחום [דהיינו דחיית הרע כו']". –

ועפ"ז נמצא שזה הי' ע"י מסירת נפש של ישראל.

ויש לומר בזה ע"פ המבואר לעיל שחותמו של כהן גדול הוא כתר. ועפ"ז יומתק מ"ש שזה הי' ע"י מסירת נפש. וכמבואר בכמה דוכתי בחסידות שעבודת מסירת נפש הוא בפשטות למעלה מכל כחות הנפש שראשיתם הוא חכמה, וכן למעלה מכל העשר ספירות, ובמילא מגיע בספי' הכתר. והרי זהו שרשו דהשמן בחותמו של כה"ג. אלא שאוה"ת מבאר זה מלמעלה למטה, פעולת הנס ע"י השמן, ואילו בסה"מ עת"ר, מדגיש גם העבודה מצד בני ישראל, להיות כלים להמשכה זו.

ויש להעיר אודות המצב דשנת עת"ר, שאז הי' כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בפטרבורג, חלק חשוב של השנה, בעסקו באסיפות עם גדולי ישראל בעניני מצב היהודים והידות במדינת רוסיא, ולכן כנראה נדרש אז עבודה דמסירת נפש. [ואגב, עפ"ז יומתק החידוש במ"ש במאמר זה, בנוגע בירור גקה"ט שנפעל ע"י נרות חנוכה, כיון שאז עסק בבירור זה].

מסירת נפש על טהרת המשפחה

ועפ"ז יובן גם מ"ש בשיחת נר חמישי דחנוכה תשי"ב[6]. שהרבי מבאר[7] שבזכות המסירת נפש של נשי ישראל על טהרת משפחה, הנה מדה כנגד מדה, שילם להם הקב"ה, במציאת שמן טהור [אף שטומאה הותרה בצבור, והרי היו יכולים להדליק בשמן טמא], הנה אעפ"כ בתור תשלום למסירת נפש שלהם, זכו למציאת השמן.

והיינו כאמור לעיל, שע"י המסירת נפש שלהם, שמגיע למעלה מכחות הנפש ועשר הספירות, הגיעו עד שרש ענין השמן בחותמו של כהן גדול, שהוא ענין כתר.

ויש להמתיק ג"כ שזה הי' ע"י נשי ישראל דוקא, במיוחד כפי שמבואר בחסידות שענינן הוא ספירת המלכות, והרי שרש המלכות הוא בכתר דוקא.