בעת ההתוועדות דפורים דהשתא [תשי"ז] פנה אלי כ"ק אדמו"ר שליט"א בתוך שיחותיו בהערה אם בדבר שנשים מחוייבות שייך גם שיעשו מנין מעשר נשים. (כמדומה לי שדן לענין מנין קריאת מגילה בעשר נשים, אשר גם נשים מחוייבות בקריאת מגילה) ולפום ריהטא עניתי לו שלכאורה לא שייך מנין מנשים אף בדבר שמחוייבות, והבאתי לכאורה ראי' מדין זימון, דאף דנשים מזמנות לעצמן כדאי' במשנה, ועכ"ז בעשרה אין מזמנות בשם, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע להלכה, דאין דבר שבקדושה פחות מעשרה זכרים גדולים ובני חורין, כמבואר בשו"ע סי' נה, וענה לי כ"ק אדמו"ר שליט"א שלא עלה על דעתו לדון ולחשוב בזה עד רגע זה, ונראה הי' מדבריו שגם אחרי דברַי נשאר בספק בזה.

וע"כ למחרתו התבוננתי קצת בזה, וראיתי שאולי באמת אין ראי' מדין זימון, די"ל דדוקא לענין זימון דיש חילוק בין אחד לעשרה, דבעשרה הרי מיתוסף שם בהזימון, בזה י"ל דלא שייך מנין מנשים שיתוסף שם שהוא דבר שבקדושה, דהרי באמת אין דבר שבקדושה פחות מעשרה זכרים, אבל בגוונא שמנין עשרה אינו מוסיף שם וקדושה כגון לענין קריאת המגילה בעשרה שאינו מתוסף שם בשביל העשרה, יכול להיות שגם נשים עושות מנין לעצמם, אחרי שגם הם מחויבות בקריאת או עכ"פ בשמיעת המגילה.

ושוב התבוננתי בעיקר הכלל דאין דאין דבר שבקדושה רק בזכרים דוקא, דלכאורה למה באמת יגרע נשים בזה, ועלה בדעתי לומר שזהו באמת משום דנשים בדבר שבקדושה כלומר לומר קדושה על מנין של עשרה אנשים אינו אלא רשות ולא חובה, וע"כ אינן מצטרפות ואין עושות מנין לעצמן. וחשבתי עוד שגם בדין זימון שפסק הרמב"ם והשו"ע דאין מזמנות בעשרה בשם הוא רק לשיטתייהו דס"ל דהא דנשים מזמנות לעצמן בג' הוא רק רשות ולא חובה, אבל לשיטות הראשונים (עי' בטור) דנשים מזמנות לעצמן בג' הוא חובה, יכול להיות שמזמנות לעצמן גם בשם במנין. וחיפשתי ומצאתי בערוה"ש שכתב באמת כן. והמצאתי אח"כ פתקא קטנה לכ"ק אדמו"ר שליט"א בהערה זאת שלכאורה יש מקום גדול לסברת כ"ק אדמו"ר שליט"א שבדבר שנשים באמת מחויבות - לא רק רשות - שעושות גם מנין לעצמן.

ולא ענה כ"ק אדמו"ר שליט"א ע"ז, ולא ידעתי אם בפשוט שלא הי' לו פנאי לענני, או שאין נראים הדברים בעיניו. אמנם אחרי איזה ימים עיינתי בשו"ע רה"ג בדיני ברהמ"ז בזימון, וראיתי שכנראה רה"ג לא סב"ל סברתי וסברת הערוה"ש, והוא בסי' קצט סעי' ו: "שאם נשים אוכלות ביחד עם ג' אנשים מחויבות גם הנשים לזמן עמהם, ואם הם שלשה ורצו ליחלק לזמן לעצמן הרשות בידם", ובאור דבריו הק' נראה מפני שגם אם יחלקו לעצמן מחויבים הם בזימון לא רק רשות, דהרי כבר נתחייבו בזימון כשאכלו עם הג' אנשים, וא"כ במה שיחלקו לעצמן לא יפסידו החיוב שנתחייבו, והוי כמו ששה אנשים שמתחלקים אם רוצים, ועי' במשנ"ב בשע"צ אות ט שביאר ג"כ דברי רה"ג כך (ואגב: הנה מה שנרשם שם בשו"ע רה"ג במראה מקום על דין זה שמחלקות לעצמן "משנה מ"ה" לא ידעתי להלום מראה מקום זה לדין זה, והוא פלא, וכבר ישבתי על מבוכה זו שלדאבונינו לא נתברר עוד מי הוא שרשם המראה מקומות לשו"ע רה"ג) ורה"ג הוסיף על דין זה שיכולות ליחלק לעצמן בהגה בזה"ל: "אם האנשים הם פחות מיו"ד שאינן מזמנים בשם" והיינו שאם היו יו"ד אנשים הרי נתחייבו גם הנשים בזימון בשם, ואם יתחלקו לעצמן הרי יפסידו השם בזימון שנתחייבו, ע"כ אז אינן רשאים להתחלק". ומשמע מלשון ודברי רה"ג שלעולם אין הנשים מתחלקים לעצמן אם היו יו"ד אנשים, אפילו אם היו הנשים ג"כ יו"ד, והוא דלא כסברתי וסברת הערוה"ש, דלסברתינו והנחתינו דכל דין שאין הנשים מזמנות בעשרה לעצמן בשם, הוא רק משום דכך דין זימון שלהם אינו רק רשות, וא"כ בגוונא שהנשים אכלו ביחד עם עם עשרה אנשים שאז כבר הזימון גם בשם הוא אצלם חובה, מדוע לא יתחלקו לעצמן לברך גם בשם לעצמן אם הם עשר נשים, ומזה נראה דעת רה"ג שהדין דאין דבר שבקדושה רק בזכרים הוא כלל גמור אף היכא שהנשים מחויבות, ועיין בזה.

אמנם מה שחילקתי מקודם שי"ל דדוקא היכא לענין זימון שבעשרה מתוסף שם אז אין נשים מזמנות בשם לעצמן, דדבר שבקדושה הוא רק בזכרים, אבל בגוונא שע"י מנין עשרה אינו מתוסף שם, שפיר י"ל דגם נשים עושות מנין לעצמם. ודו"ק, ואי"ה לכשיהי' לי פנאי אעיין בזה לברר הגדרים בזה**.