ברשימת כ"ק אדמו"ר אודות 'סדר הדלקת הנרות בבית המקדש' - "רשימת המנורה", לאחר שמבאר דעת הרמב"ם בפי' המשניות למס' תמיד, ומבאר את תיווך ב' המשניות, דסוף פ"ג, וריש פ"ו - מקשה (עמ' ח): "וצ"ע לפי פיה"מ, מהו החילוק בין דישון נהמ"ז [=נר המזרחי] ונהמ"ע [=נר המערבי] כשמצא שניהם דולקים. דהרי כל נר שמצאו שלא כבה אין מכבהו ומדליקו שנית ול"ד [=ולאו דוקא] נהמ"ע. וגם נהמ"ע מתקנו ומוסיף שמן וכו' אם מצאו דולק וכמוש"כ בפיה"מ, ובמה נחלקו זמ"ז".

והיינו, דעד-עתה נתבאר בשיטת הרמב"ם בפירוש המשנה ריש פ"ו: "מי שזכה בדישון המנורה (והדליק כבר את ה' נרות המזרחיים בפעם הראשונה שנכנס), נכנס (בפעם השניה להדליק עוד ב' נרות הנותרים) ומצא ב' נרות מערביים דולקין, מדשן את המזרחי, ומניח את המערבי דולק, שממנו היה מדליק את המנורה בין הערביים" (הפי' לפי הרמב"ם - בחצ"ע).

וע"ז מקשה כ"ק אדמו"ר, דלכאו' לשיטת הרמב"ם אין כל חילוק בין דישון נר המזרחי (מבין ב' נרות המערביים) למערבי, דבשניהם אם מצאם דולקין אין מכבה ומדליק שנית. ולאידך, גם נר המערבי אינו נמנע מלתקנו. וכלשונו בפי' המשניות: "ר"ל שלא יכבה אותו וידליק אותו שנית, אלא מתקנו ומוציא הפתילה ומוסיף שמן וכו'". ואם כן מהו החילוק בין נר המזרחי לנר המערבי, שע"ז אומרת המשנה "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק".

ומבאר כ"ק אדמו"ר (שם): "ואואפ"ל דהרמב"ם ל"ל [=לית לי'] כהרשב"א ע"פ הסיפרי - הובא בתויו"ט - דיש אסור בכבוי נר שמצאו דולק, רק דס"ל דאין חיוב לכבותו ולהדליקו, ויוצא מצות הטבת הנרות בתקונם לבד ג"כ, אם דולקין הן בלאה"כ . . - ומפרש שנהמ"ז מדשנו ואין בזה תנאים, דרוצה מכבו ומדליקו שנית, או דאינו מכבו כל עיקר, משא"כ נהמ"ע דצריך להניחו דולק".

והיינו, דאכתי יש חילוק בין נר המערבי לשאר הנרות, כיון דיש איסור לכבותו, משא"כ שאר הנרות. ולפי"ז פירוש דברי המשנה "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק" הוא, שאת המזרחי צריך לדשן ואם רוצה מכבהו ואם לאו משאירו דולק, משא"כ בנר המערבי מדגישים - "מניח את המערבי דולק" שאסור לכבותו כל עיקר.

והנה בהמשך הרשימה (פ"ב, עמ' טז), מקשה כ"ק אדמו"ר: "איך יתרץ הא דסיפרי . . תמיד שיהא נהמ"ע דולק תדיר שממנו מדליקין את המנורה בה"ע. ובתו"כ . . תמיד שיהא נ"מ תדיר. והרי להרמב"ם כל הז"נ דולקין גם ביום, ולאידך גיסא הרי גם נהמ"ע מדשנו".

והיינו, דכיון דס"ל להרמב"ם דכל הנרות דולקים גם ביום, ולא רק נר מערבי, א"כ מה הפירוש שנר המערבי דולק "תמיד", הרי כל הנרות דולקים כל היום, ולפני ההדלקה בין הערביים - הרי גם את נר המערבי מכבים, ובמה איפוא, שונה הוא משאר הנרות.

ומבאר בזה (עמ' יח): "יפרש דהיינו שנהמ"ע נקבע בקביעות להדליק ממנו שאר הנרות . . או דקאי אשעת הנס, וכמו עדות דקאמר קרא דקאי ג"כ אשעת הנס".

והיינו, שהרמב"ם יכול לבאר את דברי ה'ספרי' בב' אופנים: א. דפירוש 'נר תמיד' בנר המערבי אין הכוונה שהוא דולק יותר משאר הנרות, אלא שנר אחד ('נר' ולא נרות) נקבע בקביעות - 'תמיד', להדליק ממנו שאר הנרות. ב. בשעת הנס שנר המערבי לא הי' כבה כלל, הרי שאר הנרות לא היו בבחי' 'תמיד' כי היו עיתים שכבו, משא"כ נר המערבי דלק כל הזמן - מכח הנס.

ולכאו' צ"ב: דלאור משנ"ת בפ"א (שם) בביאור דברי המשנה "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק", שנר המערבי שונה בזה שאסור לכבותו, ומחוייב להניחו דולק. א"כ לכאו' מובן בפשטות מה שנר המערבי נקרא 'נר תמיד', והיינו משום שאסור לכבותו כשאר הנרות. בס"א: תירוץ כ"ק אדמו"ר ללשון המשנה 'מדשן את המזרחי וכו' - שנר המערבי שונה בכך שאסור לכבותו, לכאו' מתרץ בפשטות גם את שאלה זו - מדוע כתוב 'נר תמיד', דהוא משום שאסור לכבותו בזמן הדישון וצריך להניחו דולק - 'נר תמיד'.

ובפרט, שמפני שאלה זו מוכרחים לומר שהרמב"ם ילמד א' מב' אופנים הנ"ל, שלכאו' אינם פשוטים כ"כ כתירוץ זה. דלהאופן הא' ש'תמיד' פירושו שהוא נר קבוע שמדליקין ממנו, הרי אופן זה מבאר יותר מש"כ 'נר' ולא 'נרות' - דהכוונה היא שמדליקין מנר אחד (וכדמשמע גם מל' רש"י ותוס' - הובאו במ"מ שם), אבל עדיין אין מובן כ"כ הלשון 'תמיד'. ועוד יקשה, דבתו"כ (אמור כד, ב) הובאה דרשה זו, ושם אינו מסיים "שממנו מדליקין המנורה", ואם נאמר שכל השינוי של נר מערבי הוא לענין הדלקת המנורה, א"כ העיקר חסר מן הספר, והו"ל לומר שממנו מדליקין הנרות.

וגם להאופן הב' דקאי אשעת הנס, לכאו' קצת קשה, דלשון ה'סיפרי' הוא "שיהא נר המערבי דולק תדיר", ומשמע שזהו חיוב שיהי' כן, ולא רק בזמן הנס. וצ"ב מדוע לא הסתפק כ"ק אדמו"ר בתירוץ לדברי המשנה, לבאר גם דברי ה'סיפרי' והתו"כ.

לכאו' הי' אפ"ל, דהטעם שלא די בתירוץ הנ"ל לדברי ה'סיפרי', הוא משום מה שמסיים שם 'שממנו מדליקין את המנורה בין הערביים", דמשמע שהטעם לכך שנקרא 'נר תמיד' שייך גם לזה שממנו מדליקין את המנורה בין הערביים. ולפירוש הנ"ל דנקרא 'תמיד' רק מפני שאסור לכבותו, א"כ אי"ז שייך (בפשטות) להא שמדליקין ממנו ביה"ע. אבל דוחק לתרץ כן, דהרי זהו רק בלשון ה'סיפרי', אבל בתו"כ לא הוזכר כלל טעם זה, ומל' ה'רשימה' משמע שהקושיא היא מעצם מש"כ שדוקא נר המערבי דולק תדיר - "תמיד שיהא נ"מ תדיר, והרי להרמב"ם כל הז"נ דולקין גם ביום, ולאידך גיסא הרי גם נהמ"ע מדשנו", ומשמע מהלשון שהקושיא היא מעצם העובדה שכל הנרות דולקים תמיד, ולאו דוקא משום הסיום "שממנו מדליקין וכו'".

ואולי הטעם שא"א לתרץ כהאופן הנ"ל, הוא משום שתירוץ זה - שנר המערבי אסור לכבותו משא"כ שאר הנרות, שייך דווקא אם נאמר דהרמב"ם לית לי' כהרשב"א - ע"פ ה'סיפרי', וברשב"א יומא שם (נסמן במ"מ ב'רשימה' עמ' ח) כתב "שהרי בסיפרי תניא אי מערב עד בוקר, יכול לכבם, ת"ל יאירו שבעת הנרות", והיינו שמדברי ה'סיפרי' משמע שאסור לכבות אף אחד מהנרות, וגם כאן הקושיא היא מה'סיפרי', ולכן לא הי' אפשר לתרץ כמו שתירץ קודם בדברי המשנה, כי כאן התירוץ הוא על דברי ה'סיפרי', ומה'סיפרי' משמע שאסור לכבות גם שאר הנרות, ועצ"ע.

ואבקש מהקוראים להעיר בזה.