בתניא פל"ד: "…ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו ית' כמ"ש לקמן…".

וב"מ"מ הגהות והערות קצרות" לפ' לד כותב כ"ק אדמ"ר על התיבות "קדשי הקדשים": "כן נמצא בלשון חכמים . . אבל בלשון מקרא "קדשי הקדשים" קאי אקרבנות: . . "קדש קדשים" נקרא מכלי המשכן… קרבנות … כהנים … ולפנים מהפרכת נקרא – בלשון מקרא וגם בש"ס – "קדש הקדשים" … ורק בדניאל ט, כד, לדעת קצת המפרשים, נק' קדש קדשים".

ואולי יש לבאר כוונת רבינו במתק לשונו, כדלהלן:

דהנה לפי מה שמבאר רבינו חילוקי הלשונות, לכאורה צע"ק למה בחר רביה"ז הלשון "קדשי הקדשים", "לשון חכמים" לבד, ולא הלשון "קדש הקדשים" שהוא בין "לשון מקרא" ובין "לשון חכמים".

ואפשר שיש להבין הנ"ל בהקדים, למה באמת שינו חכמים וקראו לקדה"ק בשם "קדשי הקדשים" בה בשעה ש"בלשון מקרא" קדשי הקדשים" קאי אקרבנות".

והנה ידוע השיחו"ק של רבינו במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בנוגע לעיקר תפקידו של המשכן המקדש, באם הוא בעיקר מקום לקרבנות (הרמב"ם) או שהוא בעיקר להשראת השכינה בקדה"ק (הרמב"ן).

במלים אחרות: האם עיקר משכן ומקדש הוא "עבודת התחתון" (קרבנות) או "גילוי העליון", השראת השכינה בקדה"ק.

(עפ"ז יומתק ג"כ הכרח התיווך של רבינו בנוגע ביהמ"ק דלעת"ל ש"יגלה ויבוא משמים" וכמו"כ "שיבנה ביד אדם ע"י משיח", כיון דלעת"ל הוא החיבור דב' אופני עבודה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, "כדין וכדין" וכו', ועיקר גילוי זה הוא בביהמ"ק וכו', ואכמ"ל.)

וע"ד הנ"ל: "קדשי הקדשים" ב"לשון מקרא" שקאי על עבודת הקרבנות מורה על החביבות אצל הקב"ה דעבודת התחתון, ושזהו מה שנחשב כ"קדשי הקדשים" אצלו ית', וב"לשון חכמים" "קדשי הקדשים" קאי על השראת השכינה בקדה"ק, החביבות אצלנו על טובתו של הקב"ה שגילה יחודו ית' באופן שנוכל לקבלו (וע"ד חילוקי השמות ד"חג המצות" ו"חג הפסח" וכו').

והנה הנקודה שמדגיש רבה"ז כאן בפל"ד בנוגע לקדה"ק הוא השלמת המשכת העליון שהתחילה במ"ת באופן "שנוכל לסבלו ושלא ליבטל במציאות באופן של פרחה נשמתן במעמד הר סיני" ש"לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו ית'".

וע"פ הנ"ל מובן למה בחר רבה"ז ה"לשון חכמים" דוקא כשמדגיש נקודה הנ"ל, ואולי לזה ירמזון דברי כ"ק אדמו"ר.

ואם כנים הדברים אולי נוכל להבין ג"כ ההערה שלאח"ז של רבינו, שהוא כעין המשך למש"כ לעיל, שכותב על "כמ"ש לקמן": "נראה לי דקאי אפי' השראת השכינה. והוא פל"ה". וכפי שהעירו העורכים בהערה 10 על התיבות "והוא (ב)פל"ה: "ושם: ענין השראת השכינה הוא גילוי אלקותו ית' ואור א"ס ב"ה באיזה דבר, והיינו לומר שאותו דבר נכלל באור ה' ובטל לו במציאות לגמרי, שאז הוא ששורה ומתגלה בו הוי' אחד. – ולא קאי על השראת השכינה בקדש הקדשים המבואר לקמן בפנ"ג (כב'שיעורים בספר התניא' ע' 400 ההע' 5)".

וכשמעיינים בפנ"ג רואים אשר אדה"ז כותב בנוגע ל"קדש הקדשים" שמונה פעמים, ובכ"פ כותב "ק"ק", ואשר לכאורה מוכרחים לפענחו "קדש הקדשים".

והנה כפי שכותב רבינו לעיל: "קדש קדשים נקרא מכלי המשכן . . קרבנות . . כהנים. ." "ורק לדעת קצת מפרשים" "קדש קדשים" קאי על "לפנים מהפרכת".

ואולי י"ל אשר מה שנדחק רבה"ז בפנ"ג להשתמש בהלשון "ק"ק" הוא מפני שהדגשה בפנ"ג הוא על השראת השכינה ע"י עבודת והפיכת התחתון, מלמטה למעלה וכו', (כאילו נאמר – "עבודת הכהנים בקרבנות ע"י כלי המשכן") – עיי"ש ומשו"ז קורא ל"לפנים מהפרכת" בשם שמתאים יותר לעבודת הקרבנות כנ"ל, עבודת התחתון.

משא"כ כאן, שההדגשה היא על ההשראה מלמעלה למטה וכו' מתאים יותר השם "קדשי הקדשים" וכפי הביאור בדברי רבינו.

ולפ"ז הרי גם מתאים יותר אשר "כמ"ש לקמן" קאי על הפי' דהשראת השכינה פל"ה שעיקר ההדגשה הוא על הגילוי באופן שיכולים לקבלו אף (ומשום) שבטלים במציאות (עי"ש) – "ענין השראת השכינה הוא גילוי אלקותו ית' ואור א"ס ב"ה באיזה דבר, והיינו לומר שאותא דבר נכלל באור ה' ובטל לו במציאות לגמרי, שאז הוא ששורה ומתגלה בו ה' אחד" – דוגמת השראת השכינה ב"קדשי הקדשים".