בגליון הקודם (תשפה) העיר הת' א.פ.א. אודות מה שכתבתי בגליון תשפד בעניין אופן הנס דמכת דם שרציתי לתלות ב' החקירות א. האם המכות חדרו בחומר ההיולי (לקו"ש חט"ז בשיחה לפ' וארא) ב. האם נשתנה עצם הדבר באופן חד פעמי או שנעשה הנס כל רגע (רשימות חוברת קכט) זה בזה.

ולענ"ד שגה בזה מכמה טעמים:

א. בהערתי הבאתי החקירה מהרשימות בזה"ל: "היות והפיכת גופה של אשת לוט למלח הוא עניין ניסי אפשר שיתבצע בב' אופנים: א. שעצם מציאות הגוף תהפוך למציאות מלח, והגוף ותכונותיו אינם, ואז הנס הוא חד פעמי... ב. שעצם הגוף נשאר בקיומו ובכל רגע מתחדש הנס להופכו (בחיצוניותו) למלח". והצגתי את החקירה באופן זה על יסוד המפורש ברשימות שם שאופן הא' "עצם גופה נשתנה" ולאופן הב' "לא נשתנה עצם גופה ורק המוכרח ע"מ שתלקה מידה כנגד מידה". הרי שאין החקירה רק אם הנס נעשה לטבע או שמתחדש, אלא גם בעומק החדירה של הנס בדם וחבל שלא דקדק בלשונו הזהב של כ"ק אדמו"ר המדוייק באופן נפלא, (ולעיתים מתגלה גודל הדיוק גם לאנשים כערכנו וכפי שהתבאר הרבה מעל במה זו). [ובאמת מוכרח לומר כן מתוכן העניין כדלקמן].

ב. גם מתוכן המבואר ברשימה ובשיחה שם מוכרחים לפרש שקיימת נפקותא גם לעומק הנס. שהרי החקירה מובאת שם כביאור לשאילת אנשי אלכסנדריא "אשתו של לוט מהו שתטמא" ששאלתם הייתה האם הנס נעשה בכל רגע ואז היא מטמאת, או שנשתנה גופה לגמרי ואז לא תטמא; ואת"ל כמו שרצה הת' הנ"ל לומר, שאין כל נפקותא לגבי השינוי בגוף אלא רק לאופן הנס אם נעשה טבע או לא. אם כן לא מובנת כל שאלתם שהרי גם אם הנס נעשה בכל רגע יתכן שהגוף נשתנה לגמרי, ומה נפק"מ בזה לעניין הטומאה, וזהו פשוט.

ג. אפילו אם נתעקש לומר (אע"פ שאין לזה מקום בסברא) שהחקירה היא רק אודות אופן הנס ולא אודות עומק החדירה של הנס בדם, הרי בוודאי הגיוני יותר לומר שאם נעשה שינוי עצמי בטבע ה"ז חדר גם בחומר ההיולי (כפי שמודה בדבריו שם), ואם לא נעשה שינוי עצמי ה"ז לא חדר עד כדי כך. וא"כ היות וע"פ ביאור זה מתורצים שני קושיות, מה לנו כי נלין על כך ונתעקש לבאר באופן אחר. [וכאן המקום להעיר ממה שדיבר כ"ק אדמו"ר בכמה הזדמנויות (ראה שיחת פ' ויקהל תשמ"ה) שכאשר רוצים לבאר ולתרץ עניין מסויים אין צריך לראיה חזקה על זה, כיון שעצם הקושיא מקיימת את התירוץ אך כאשר רוצים לפרוך ולהקשות הרי פשוט שאין להסתפק ב"להקשות בדוחק" אלא צריך ראיה ברורה וחזקה לכך, וד"ל. עיי"ש].

ד. בהמשך דבריו דחה גם מה שרציתי לומר שרבי יהושע (האומר שמכות מצריים חדרו רק בתואר ולמרות זאת אוסר חמץ בהנאה) קאי לשיטתי' שאין מביטים על אופן הנס, ולכן גם אם נאמר שהמכה חדרה רק בתואר הרי אין מביטים על כך כלל. וטוען הת' הנ"ל שמענה ר"י איננו נוגע לאופן הנס אלא לדיני טומאת מת, וממילא אין מקום להעמידו לשיטתו בעניין נסי מצרים. אמנם עדיפא מיני' היה לו להקשות שהרי דברי אנשי אלכסנדריא נקראו "דברי בורות" ולפי מה שהבין בדברי רק ר"י ס"ל הכי ושאר החולקים עליו בדין חמץ חולקים אף בזה. אך באמת אין זה נוגע - נוסף ע"כ שגם בזה מורגש שלא דייק בלשון הרשימה דשם משמע קצת שאי"ז עניין רק בדין טומאה - כי מה שהערתי שם הוא ש(בדרך הצחות) ר"י שלא לחינם הוא הדוחה את דברי אנשי אלכסנדיא, כידוע (בפרט בתורת כ"ק אדמו"ר) שיש קשר בין בעל המימרא לדבריו, הרי שאם נדבוק בשיטה זו גם בעניין מכות מצרים נוכל לבאר הגירסא במד"ר, וק"ל.