ברשימות חוב' ז עמ' 35 ואילך (נדפס גם בחוברת קנד עם הפיענוחים) מבאר כ"ק אדמו"ר שענינו ומהותו של המלך הוא המשכת יר"ש בהעם - דלהיות המלך בטל להקב"ה לגמרי והעם בטלים לגמרי להמלך, הנה ע"י ביטול העם למלך נמשך בהם יר"ש, וזהו מ"ש הרמב"ם בהל' מלכים פ"ב ה"ו "כדרך שחלק לו הכתוב כבוד גדול וחייב הכל בכבודו כך צוהו להיות לבו כקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חל בקרבי", שמהלשון "כדרך" ו"כך" משמע שהוא ענין א' כי הביטול של העם ושל המלך הו"ע א' כנ"ל, ומצד זה מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כי בזה שימחול על כבודו בזה ינגד להמשכת יר"ש להעם.

ומבאר בהמשך שעפ"ז יתורץ הסתירות שמצינו בענין מלך שמחל על כבודו; דהנה איתא בסוטה מא, א שאגריפס המלך קרא קריאת הקהל בעזרה מעומד ושבחוהו חכמים, ומבואר בגמ' שהגם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מצוה שאני, ואילו בכתובות יג, א איתא "מעבירין את המת מלפני הכלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל ומעשה באגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושבחוהו חכמים", והגם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול - פרשת דרכים הוה (ולא ניכר שעבר מלפניה - רש"י).

דלכאורה אינו מובן מאי שנא כלה שאין כבודו מחול הגם שזהו מצוה (וכדמוכח מזה שהגמ' לא תירצה בפשטות דמצוה שאני) ובקריאת הקהל אמרינן דשפיר עביד מצד דמצוה שאני, ובתוד"ה 'פרשת דרכים' תי' שכבוד המלך עדיף מכבוד כלה, עיי"ש, ומקשה ע"ז כ"ק אדמו"ר דמנא לן לתוס' שכבוד המלך עדיף מכבוד כלה, אלא שמוכרח לומר כנ"ל דמכיון שהמלך ענינו הוא המשכת יר"ש מובן שהמלך אינו יכול לכבד את הכלה שהרי בזה ישלול ממנו ענין דיר"ש, משא"כ בקריאת הקהל שבזה ה"ה מכבד המקום, וא"כ הנה אדרבה זהו גופא מועיל להמשכת יר"ש בזה שהוא מראה שהוא בטל להקב"ה ולכן שבחוהו חכמים (ויש להעיר בזה מחדא"ג מהרש"א כתובות שם, שמבאר שכבוד המלך נוגע לכבוד המקום ואמרו מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, עיי"ש).

והנה בלקו"ש חכ"א שיחת פורים הערה 22 מבאר כ"ק אדמו"ר שהטעם שאין כבוד המלך מחול זהו משום שאי"ז כבודו הפרטי של המלך כ"א זהו כבוד המלכות - ולכן אי"ז ברשותו לוותר על כבוד המלכות, וי"ל דזהו כמ"ש רבינו יונה בסנהדרין יט, ב בד"ה 'עמוד' דמלך אינו יכול למחול על כבודו משום שכבודו הוא כבוד כל ישראל - שהמלך שלהם הוא נכבד ואינו יכול למחול על כבודם של ישראל, עיי"ש. היינו משום שזהו מצד הא דהמלך מייצג את העם ואי"ז בבעלותו למחול ע"ז.

וביאר בזה מו"ר הרה"ג ר' אברהם יצחק גערליצקי שליט"א שי"ל נפק"מ בין השיחה והרשימה הנ"ל - דלפי הרשימה שענין המלך הוא המשכת יר"ש שייך זה דוקא במלכי ישראל, משא"כ לפי הלקו"ש הענין דאין כבוד המלך מחול שייך גם באוה"ע, וכמבואר שם בהדיא שאין כבודו מחול שייך גם לגבי אחשוורוש.

ונסתייע בזה מהמובא בע"ז י, ב דאנטונינוס היא משמש לרבי וגחין קמיה וכו' והקשה בהמקנה (קידושין לב, ב) שלכאורה הדין דכבוד מלכות שייך גם לאוה"ע, וכמבואר בזבחים קב, א ומנחות צח, א, וע"כ לכאורה אין כבוד המלך מחול והיאך הניח רבינו הק' שהמלך ישמשנו, ומתרץ דדין זה דאין כבודו מחול שייך דוקא במלכי ישראל ולא במלכי אוה"ע, עיי"ש.

והנה יש לעיין בזה שע"פ הרשימה הענין דאין כבודו מחול שייך דוקא במלכי ישראל ולא באוה"ע (וכדמשמע גם מזה שענינו של המלך הוא המשכת יר"ש מצד זה שבטל לגמרי להקב"ה - שענין הביטול שייך דוקא בבנ"י וכו', וכמבואר גם בתניא פ"ו), דהנה בנוגע לאגריפס המלך איתא בסוטא מא, א שלא הי' מלך גמור וכשקרא בתורה לא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עינו דמעות, א"ל אל תתיירא אגריפס אחינו אתה, ואיתא בגמ' שם שבאותה שער נתחייבו שונאי ישראל כליה שהחניפו לו לאגריפס, ומבאר בזה בפי' המשניות להרמב"ם שעכו"ם הי' - ואזל בזה לשיטתו, דמבואר בהל' מלכים פ"א ה"ד "אין מעמידין מלך .. עד שתהי' אמו מישראל" ומכיון שמשמע מהגמ' שלא הי' לו דין מלכות ע"פ התורה מוכרח לומר שאמו לא היתה מישראל, דאם לאו מלך גמור הוה (ודלא כפי' רש"י שאמו מישראל, ולרש"י י"ל שיסבור שצ"ל אביו אמו מישראל וזה הי' החנופה כי רק אמו היתה מישראל ולכן לא הי' מלך ע"פ התורה, וכדפי' תוד"ה 'אותו היום' (סוטה שם)).

נמצא עפ"ז שאגריפס עכו"ם הי', וא"כ אינו מובן מה שכ"ק אדמו"ר מסביר ברשימה הנ"ל שענינו של המלך הוא המשכת יר"ש להעם - שע"כ אגריפס המלך לא הי' יכול למחול על כבודו עבור הכלה כי בזה הי' שולל ממנה הענין דיר"ש - וע"פ הנ"ל אינו מובן שהרי אגריפס עכו"ם הי' ואיך אפשר שממנו תהי' המשכת יר"ש להעם ע"י ביטולם הגמור להקב"ה, והרי בעכו"ם א"א להיות הביטול הגמור להקב"ה, וגם דוחק לומר שמעכו"ם יומשך יר"ש לבנ"י.

(והעירני ח"א לתרץ שאולי גם ברשימה יסבור כ"ק אדמו"ר כלקו"ש הנ"ל שענין המלכות וכבוד המלכות שייך גם באוה"ע אלא שברשימה נותן טעם נוסף לכבוד המלכות בנוגע למלכי ישראל, אולם פשוט דא"א לומר כך שהרי ברשימה הנ"ל מבואר בהדיא שהטעם שאגריפס המלך לא הי' יכול ליתן לכלה לעבוד ולמחול על כבודו כי בזה הי' שולל ממנה הענין דיר"ש. והיינו שבאגריפס המלך הי' גם הענין דהמשכת יר"ש להעם, ואינו מובן שהרי כנ"ל עכו"ם הי' (ולדעת רש"י ותוס' עבד הי')). ואבקש מהקוראים להעיר ולהאיר בזה.