ע' ד' "שמעתי מכ"ק מו"ח אד"ש שאדה"ז התחיל לכתוב ג"כ ספר של צדיקים ונשרף... ואמר לו: התחלתם לכתוב סש"ב... ויש להעיר מהמלך במסיבו ח"א ע' צ"ב, ושם: מכ"ק מו"ח אדמו"ר שמעתי... (א) ידוע שכ"ק אדה"ז רצה לכתוב ספר של צדיקים נוסף לסש"ב (ספר התניא) והוציא כוונתו מן הכח אל הפועל וכתבו. ואוי"ל שהכוונה שם (בהמלך במסיבו) הוא (רק) לחלק מסש"ב. ועדיין צ"ע. (עוד י"ל, שהלשון שם אינו מדוקדק, שאינו מוגה).

ב) ע' ו'-ח': יש להעיר למה כמ"פ כ"ק אדמו"ר אינו ממציא מקור ל'לישנא מליצא' של הקדמת כ"ק אדה"ז, כמו: מודעת זאת (ישעי' יב, ו') פה עמנו (דברים כ"ט, י"ד), למשמרת לאות (במדבר י"ז, כ"ה), ועוד. ואוי"ל שבמקומות הנ"ל אינו משפט שלם: (מודעת זאת בכל הארץ, פה עמנו היום, למשמרת לאות לבני מרי), אבל לכאו' עדיין קשה מ"לזכרון בין עיניו (ע"ד שמות י"ג, ט'), ימצא מרגוע לנפשו (ע"ד יד תשובה פ"ט ה"ב) ~ שכן לקמן (ע' י"ב) בלקוטי פי', הביאו (מלקו"ש חכ"ו) ויחסו לל' הרמב"ם. וכמו"כ גירא דילהון (~ הי' יכול לומר ע"ד ב"ב כ"ה, סע"ב גירי' דילי').

ג) ע' ו': קשב"ק (רש"י עה"ת ברא' כ"ט, כא). ובע' י' הע' 26: להעיר שרבינו מציין לרש"י עה"ת ולא לגמרא ר"ה כ"ה, רע"ב "אפילו קל שבקלין נתמנה פרנס על הציבור כו'" התואר "קל שבקלין" בר"ה בא בהמשך למ"ש לפנ"ז שנקראים "קלי עולם" רק ביחס ל"חמורי עולם" משא"כ התואר "קל שבקלים" שברש"י עה"ת הוא כפשוטו. ע"כ.

ולכאו' למה צריך לדחוק לכ"ז ~ לחלק בין ביחס לכפשוטו? (ולרווחא דמילתא י"ל שאפי' אם הקשב"ק שבר"ה הוא כפשוטו ~ אבל מיירי בקשב"ק שנתמנה על הציבור ולכן נקרא אביר שבאבירים ~ תואר שניתן לדואג האדומי ראש הסנהדרין (עי' פרש"י סוטה י', רע"ב) משא"כ הכא איירי בקשב"ק במצבו הוא ~ ולכן הביאו מרש"י עה"ת).

ול"נ פשוט: ברש"י עה"ת איתא קל שבקלים (מ"ם סופית) וכ"ה בהקדמת התניא משא"כ בר"ה איתא קל שבקלין (נו"ן סופית). וכמו שלעיל ב"רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם" כ' ע"ד שמואל-ב כ"ג ב' אף ששם כתוב רוח ה' דבר בי ומלתו ועל לשוני ~ והכא שיש לדמות כל אות לפרש"י לא רצה לכתוב ע"ד ר"ה כ"ה, וק"ל.

[ועפי"ז יומתק דברי רש"י שם: דבהקדמה איתא וכל ששים רבוא כללות ישראל ופרטיהם עד ניצוץ קשב"ק ~ שהקשב"ק נמשך מ(שש"ר ככלות) ישראל וזהו מה שהקשה רש"י ~ והלא אפי' קשב"ק (הנמשך מיעקב) אינו כן כו' ואכ"מ].

ד) שם: או"א דא"ח (עירובין י"ג:). ולכאו' אין להקשות למה מציין לעירובין דוקא והלא הוא בגיטין ו': ג"כ, די"ל, משום שעירובין הוא לפני גיטין.

ומ"מ, אוי"ל הטעם, דכאן בהקדמה איתא או"א דא"ח על שם מקור החיים לנשמות ישראל הנחלקות דרך כלל לשלשה קוין ימין ושמאל ואמצע שהם חסד וגבורה כו'. ולכן, בעירובין או"א דא"ח קאי אמחלוקת ב"ש וב"ה שהם מקוין חסד וגבורה (שלכן בכלל ב"ש לחומרא וב"ה לקולא), משא"כ בגיטין ו': במחלוקת ר' אביתר ור' יוחנן אפשר שהוא ל"ד. ובזה יומתק למה כתב חסד וגבורה כו' ולא תפארת ~ כיון שב"ש וב"ה (שע"ז קאי או"א דא"ח) הם חסד וגבורה ותו לא ~ רק כיון שהזכיר השלשה קוין ... אמצע, לכן כתב כו'.