ב"רשימות חוברת כ"ו (י"ל לאור לש"פ שמות) כותב כ"ק אדמו"ר בנוגע למצות מילה וזלה"ק: "היא המצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף ממש (עייג"כ שבת קל.)". ורבים נסתפקו בפירוש הכוונה בהציון למס' שבת, וכדי להקל על הלומדים ההכרעה בדא"פ, בפירוש דברי כ"ק אדמו"ר בהרשימה נביא בזה בקיצור השקו"ט ~ עם הוספות (ג' אופנים לפרש בזה, דחייתם, אופן רביעי בזה, הקושיות עליו ויישוב הקושיות), ובתור הוספה, ישוב קושי' כללית בענין ~ עפ"י המבואר כאן.

אופן הא':

בהערות הפענוח פירשו, שהכוונה לציין לדוגמא של מצוה (מצוה אחרת ממצות מילה), שאין רישומה ניכר:

דבגמ' שם מובא הסיפור ד"אלישע בעל כנפים" שהתפילין נהפכו בדרך נס לכנפי יונה. דבזה מודגש קצה ההפכי ממצות מילה (שלא רק שאין רישומם של התפילין ניכר בגוף האדם, אלא גם התפילין עצמם לא הי' ניכר שהם תפילין).

אמנם, לפרש כן הוא דוחק גדול, דלפי"ז צ"ב מה מוסיף ציון המ"מ:

א. זה שתפילין אין רשומם ניכר הוא ענין שבמציאות, ואין צורך במקור מהגמ'.

ב. זה שמצוה אחת אין רשומה ניכר אי"ז ראי' שגם שאר מצוות אין רשומם ניכר (וא"כ מה מוסיף זה בתוכן הרשימה).

ג. זה שתפילין אין רשומם ניכר אינו ראי' כלל שמצות מילה רשומה ניכר

ואין לומר שהכוונה להדגיש פרט נוסף ~ מה שהתפילין עצמם לא ניכרו. (שזהו קצה ההפכי ממילה). שהרי זה הי' ע"י נס, ואין זה מוסיף בהחילוק שבין מילה לשאר מצוות, כי נס כזה אפשר שיהי' גם במילה. ומה שמצות מילה רשומה ניכר בגוף, היינו בלא נס, וכמובן בפשטות.

אופן הב':

בהערה הקודמת (בהקובץ) פירשו, שהכוונה להביא מקור לזה שמצות מילה רשומה ניכר בגוף, ומצוה אחרת (תפילין) אין רשומה ניכר:

דבגמ' שם מובא, שעל מצות תפילין לא מסרו ישראל עצמן למיתה, ועל מצות מילה מסרו א"ע, ובהמשך הגמ' מובא הסיפור ע"ד "אלישע בעל כנפים".

ומזה אפשר לדייק: במצות תפילין יתכן שלא ישאר רושם כלל, אבל במצות מילה הוכרחו למסור א"ע למיתה ע"ז, ולא היה יכול להיות בזה נס.

ובפשטות הטעם לזה, כי מגדרי מצות המילה שיהיה רשומה ניכר בגוף, ואם רשומה לא ניכר ~ אי"ז מצות מילה. (ועכ"פ, חסר במצות מילה, ועי' בלקו"ש ח"ג ע' 761). וא"כ כשיהיה נס ולא יוכר רשומה אז לא יקיימו מצות מילה, ולכן העדיפו שלא יהיה נס, בשביל לקיים מצות מילה, שמגדרי המצוה הוא מה שרשומה ניכר בגוף (משא"כ במצות תפילין, שאי"ז מגדרי המצוה שרשומה יהיה ניכר, ולכן העדיפו שיהיה נס).

אמנם, גם פירוש זה הוא דוחק, ומכמה טעמים:

בנוגע לזה שמצות תפילין אין רשומה ניכר:

א. אי"צ ראיה מהגמ', שה"ז ענין שבמציאות.

ב. אי"ז ראיה שגם שאר מצוות אין רשומם ניכר (וא"כ מה מוסיף ציון המ"מ בתוכן הרשימה).

בנוגע לזה שמצות מילה רשומה ניכר:

א. הו"ל לציין מקור פשוט לזה, מפס"ד הרמב"ם (מילה פ"ג ה"ח) שהמושך ערלתו (שעי"ז אין רשומה של המצוה ניכר) הוא בכלל "המפר בריתו של אברהם אבינו" (ועי' בזה בלקו"ש הנ"ל, וש"נ). ומה ההכרח להביא המקור לזה ע"י דיוק ולימוד מהגמ'.

ב. לגופה של הראיה, לגמרי אי"מ איך היא ראיה לנדו"ד, ובהקדים, שהרי גם אם נאמר שמגדרי המצוה הוא מה שרשומה ניכר בגוף, הקושיא במקומה עומדת: מדוע לא היה בזה נס שיהיה נראה לשלוחי המלכות, כאילו לא קיימו המצוה (אע"פ שאליבא דאמת, רשומה ניכר עדיין בגוף).

ובפשטות, ההסברה בזה, דאי"ז תלוי בגדרה של המצוה, אלא זה תלוי במי שנעשה לו הנס, ד"אלישע בעל כנפים" היה ראוי שיעשה לו נס.

ולפי"ז, באם היתה הגזירה על מילה, אז היה נעשה לו נס גם במצות מילה. ואין מזה ראיה שמגדרי מצות מילה שרשומה ניכר בגוף.

אופן הג':

הכוונה לציין למקור בו מובאים עוד כו"כ ענינים המייחדים את מצות מילה משאר מצוות, ומהם ענינים שהובאו במפורש בתחילת הרשימה:

א. שהיא מצוה הראשונה שנצטוה היהודי הראשון ~ נרמז בהגמ' "אמרתך" ובפרש"י "אמירה ראשונה שקדמה לשאר אמירות".

ב. שהיא מצוה ראשונה שנעשה ביהודי מיום שנולד ~ פשוט, ומובא גם בגמ' שם.

ג. שהיא מצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף מובא בגמ' שם (וכמובא לקמן באריכות).

ד. שהיא מהמצוות שקיבלו בשמחה כדאי' בגמ' שם.

ה. שהיא מהמצוות שבשעת גזירת המלכות מסרו ישראל עצמן למיתה עליהם כדאי' בגמ' שם.

וזהו בהתאם לתוכן הכללי דהענין המבואר בהרשימה דאע"פ שמצות מילה מיוחדת בכו"כ ענינים, הנה "כל המצוות כן הם".

אמנם גם פירוש זה דוחק ליישבו בסגנון הרשימה (ובפרט לפי איך שפענחו בהפענוח).

שהרי, במש"כ כ"ק אדמו"ר "היא המצוה היחידית . ." מתחיל לבאר בפרטות איך שהענינים שבמצות מילה, ישנם בכל המצוות.

וכיון שכאן מדבר על הפרטים, ואיך שכל פרט ישנו בכל המצוות, אין מתאים להזכיר שוב ע"ד כללות החידוש שבמצות מילה וההבדל שלה משאר מצות,

(ובפרט שכאן מדבר כ"ק אדמו"ר ע"ד ענין פרטי ומיוחד שישנו במילה (ובכל המצוות) ~ מה שרשומה ניכר בגוף, ודוחק לומר שמזכיר כאן שוב, ע"ד עוד פרטים), וק"ל.

אופן הד':

הכוונה להביא מקור ואסמכתא לה"יחודיות" שיש במצות מילה:

בגמ' שם: "כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה . . דכתיב שש אנכי על אמרתך עדיין עושין אותה בשמחה".

ובפרש"י מבאר [איך "אמרתך" רומז על מילה כי מילה היא "אמירה יחידה" שקדמה לשאר אמירות", (ודלא כפירושו של הרא"מ הורוויץ על אתר). ומבאר] הטעם ש"ששים עליה, דכל שאר מצוות אינן מוכיחות כל שעה אבל זו מעיד עליהם לעולם . ." [ומביא לראי' המעשה (המובא בגמ' מנחות מ"ג) מדוד המלך ע"ה "שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער ואמר אוי לי שאני ערום מכל המצות ~ כיון שנסתכל במילה נתיישבה דעתו"].

מכאן שמילה היא המצוה היחידה שמעידה לעולם, והיינו בפשטות כיון שרשומה ניכר בגוף לעולם משא"כ בשאר מצוות.

(ובמהרש"א מבואר יותר, הטעם ש"ששים עליה כמוצא שלל רב ~ בלי טורח מלחמה", כי המילה בגופו תמיד "בלי טורח ומעשה כלל" משא"כ שאר מצוות, עיי"ש).

(היו שהוסיפו להוכיח בזה מלשון רש"י "אמירה יחידה" בדומה ללשון כ"ק אדמו"ר "המצוה היחידית". אבל זה אינו, כי הלשון "יחידה" ברש"י מוסב על ענין אחר לגמרי, (על זה שמצות מילה קדמה לשאר מצות), ולא על זה שהיא מצוה היחידה שרשומה ניכר בגוף).

ועל פירוש זה היו שהקשו ג' קושיות, וכדלקמן:

א) כיון שמהגמ' עצמה אין הוכחה ש"יחודיות" המילה היא בזה שרשומה ניכר תמיד, הי' צריך לציין לפרש"י (ומהרש"א) שם.

(ומה שהוסיפו לחזק הקושי', מזה שתוס' שם לא מקשר הפי' בזה להגמ' במנחות ~ ל"ק כלל, כי בתוס' מביא רק ראיות מהמדרש על השמחה שבמצות מילה, ולא כותב טעם אחר על השמחה, ולא מתייחס לענין זה כלל, ופשוט).

ב) מדיוק לשון כ"ק אדמו"ר "עייג"כ" (ולא ציון מ"מ בלבד), משמע, שאין הציון לדבר המפורש בגמ' שם, אלא לדבר המצריך עיון ולימוד.

ג) לכאורה, עדיף הי' לציין לגמ' במנחות שם מובא המעשה עם דהע"ה, שממעשה זה מוכח שמצות מילה רשומה ניכר בגוף, ול"ל לציין לגמ' בשבת.

(ומה שהוסיפו לחזק הקושי', בזה שהגמ' במנחות היא המקור לפרש"י בשבת (~ וא"כ עדיף לציין למקור הדברים ולא לסניף שלהם) ~ ל"ק, כי הגמ' במנחות אינה המקור להמובא בפרש"י שמצות מילה רשומה ניכר בגוף, שהרי זהו ענין שבמציאות, ואי"צ למקור. ובפשטות, כוונת רש"י בציינו למנחות הוא להורות מקור לענין השמחה שבמילה. וכמ"ש המהרש"א בביאור דברי רש"י, עיי"ש).

[והיו שהקשו, מפני מה לא ציין כ"ק אדמו"ר למקומות אחרים, ובפרט להפסוק "והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם", וכמצויין בכ"מ בלקו"ש לענין זה שמצות מילה רשומה ניכר בגוף. אבל יסוד הקושי' בטעות, שהרי כוונת כ"ק אדמו"ר (לפי האופן המתבאר כאן) להביא מקור שמצות מילה היא היחידה שרשומה ניכר, ועל ענין זה אין כל ראי' מפסוק הנ"ל, וק"ל].

והנראה לומר בישוב הקושיות:

בנוגע לקושיא הא' והב' הנה קושיא אחת מתורצת בחברתה:

הלשון "עייג"כ" פירושו שאין הדבר מפורש בגמ', אלא שע"י העיון ברש"י ומהרש"א יובן המ"מ.

ולהעיר, דההוספה "עייג"כ" היינו לכאורה, כי ציון המ"מ הוא בנוסף לכך שהמציאות מראה שמילה היא המצוה היחידה שרשומה ניכר בגוף, ופשוט.

ובנוגע לקושיא הג' י"ל בפשטות, דע"י הציון לגמ' בשבת הרווחנו בשתים:

א. באם הי' מציין להגמ' במנחות, אז הפסדנו מ"מ נוסף (פרש"י בשבת), וע"י הציון לגמ' בשבת הרווחנו גם המ"מ לגמ' במנחות ~ שמצויין בפרש"י שם.

ב. דלא רק שמצות מילה היא המצוה היחידה שרשומה ניכר מבין המצות שדהע"ה קיים, (כפשוט שדהע"ה לא הי' מחוייב בכל התרי"ג מצוות), אלא גם מבין "כל שאר מצוות" ~ כמובא בפרש"י ומהרש"א בשבת.

ישוב קושיא בכללות הענין:

לפי המבואר לעיל, אפשר לבאר קושי' המתעוררת בלימוד דברי כ"ק אדמו"ר הנ"ל:

בלקו"ש ח"ה ע' 80 בשוה"ג להע' 26 כותב כ"ק אדמו"ר: ". . מצות מילה . . המצוה היחידה שענינה הוא לפעול בגוף האדם כמ"ש (לך יז, יג) "והיתה בריתי בבשרכם גו'", ולהעיר ממנחות מג, ב".

ובהרשימה כותב כ"ק אדמו"ר: "היא המצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף ממש (עייג"כ שבת קל.)".

ולכאו' צ"ב, שעל אותו הענין (שמצות מילה היא היחידה שפועלת בגוף) מביא כ"ק אדמו"ר בב' המקומות הנ"ל מ"מ שונים: בלקו"ש ~ מהפסוק ומהגמ' במנחות, ובהרשימה ~ מהגמ' בשבת.

וי"ל בזה, ציוני המ"מ בב' המקומות הנ"ל הם בנוגע לב' ענינים השונים גם בתוכנם:

בלקו"ש אין כוונת כ"ק אדמו"ר להביא ראי' ע"ז שמצות מילה היא היחידה שענינה לפעול בגוף, כי זהו ענין שבמציאות ואי"צ לראי'.

ומה שמביא הפסוק היינו (בהתאם לכללות הענין המבואר שם, והיינו) לראי' שענינה של המצוה ~ מצד תוכנה ~ הוא לפעול בגוף האדם. וע"ז מוסיף "ולהעיר" ממעשה בפועל המובא במנחות, שם רואים הצורך בתוכן מצוה כזו, והיינו כדי שלא יהיה ערום מכל המצוות.

ולענין זה לא יוסיף ציון מ"מ למס' שבת (כי במס' שבת, בלא מה שמביא רש"י ממנחות, לא מבואר הצורך בזה שהמילה תפעל בגוף האדם). ומאותה סיבה לא נוגע להביא הראי' (המוכחת דוקא ממס' שבת), שמצות מילה היא היחידה מ"כל שאר מצוות" ממש ~ לא רק מהמצוות שקיים דהע"ה (כי לא על יחודה של מילה משאר מצוות מדובר בלקו"ש, אלא ע"ז שתוכנה של מילה הוא לפעול בגוף). ולכן לא מציין כ"ק אדמו"ר בלקו"ש למס' שבת.

אבל בהרשימה מדבר כ"ק אדמו"ר ע"ד המציאות שמצות מילה רשומה ניכר בגוף, ולא נוגע טעם הצורך במצוה כזו, ולכן לא מציין להגמ' במנחות (בלבד) אלא מביא רק "עייג"כ" שבנוסף לזה שבמציאות כך הוא, הנה כן מובא גם בגמ' דשבת. (והטעם שמעדיף הגמ' דשבת על הגמ' דמנחות, כבר נת' לעיל).

ולא באנו אלא להעיר, ובפרט שעמקו דברי רבינו וכו' כנודע, ושבעים פנים לתורה.