ברשימות חוברת כ"ו (שי"ל לש"פ שמות) ע' 3 כותב הרבי וז"ל:

"מצוה הא' שנצטוה היהודי הא', והיא מצוה ראשונה שנעשה ביהודי מיום שנולד, ומורה על כלל התומ"צ. ובנדרים (לב.) גדולה מ. ששקולה כנגד כל המצות שבתורה. היא המצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף ממש (עייג"כ שבת קל.), וכל המצ' כן הם אף שאין רואים בעיני בשר אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם. היא ברית ביני וביניכם, והתועלת גשמי כאין לגבי התועלת רוחני. כמו"כ בכל התומ"צ יש גם תועלת בחיי הגוף, אבל התועלת שבחיי הנשמה בא"ע לגבי'."

ובהפענוחים של המו"ל, ע' 5, הערה 8, מקשרים זה עם הפסוק "אם בחוקתי תלכו . . ונתתי גשמיכם בעתם".

דהיינו שהתועלת הגשמי בא בתור שכר.

אבל לכאורה מסתבר לומר שהרבי מחדש, שכמו במצות מילה, המצוה עצמה, מביאה תועלת גשמית, כמו"כ בכל שאר המצוות, המצוות עצמן מביאות תועלת גשמית. ומהם יש שהקשר הוא גלוי כמו למשל בשבת, דצריך לנוח, ומצוה לאכול בשר ודגים וכו', טהרת המשפחה, כיבוד אב ואם. ובנוגע לזמן האחרון האמונה בהבטחת הרבי, ש"הנה הנה משיח כבר בא" שמורידה בין השאר גם דאגות גשמיות כפשוטה.