בגליון העבר הביא הרב א.פ.א. הא "דבעא מיני' רבא מר"נ היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ מהו להחזירה לאותה חצר, א"ל מותר, לחצר אחרת מהו, א"ל אסור, וממשיך, לכי תיכול עלה כורא דמילחא וכו'". וביאר בטוב טעם תוכן ביטוי הנ"ל לכי תיכול וכו' והשייכות למלח דוקא, ע"פ המבואר ברשימות חוברת ז עמ' 9, דענין החריפות הוא "שמקשה, מגלה שעדיין ישנו הסתר . . ומתרץ - מבררם, וחוזר ומקשה..." וכו' עי"ש, והו"ע יתרון האור מן החושך, והמתקת טעם פגום לשבח, וזהו גם ענין המלח, חריפות והמתקת מאכל שאין לו טעם.

והנה בסוגיא הנ"ל (ועד"ז בכל המקומות שהובא ביטוי הנ"ל) סגנון הגמ' הוא - מיבעי' לי ב' דברים בנפרד, היינו שכבר ידע שיש לחלק ביניהם, ואח"כ מקשה מאי שנא, והיינו שסבר לחלק באופן הפכי, ולכן אחר שחלקו להיפך מסברתו מק' מאי שנא - [ובנדו"ד, רבא ידע לחלק בין אותה חצר וחצר אחרת, אלא שס"ל לחלק (להיפך ממסקנת ר"נ) דלאותה חצר אסור ולחצר אחרת מותר, ואחרי שתירץ ר"נ להיפך הק' מאי שנא]- ועפ"ז ביאר תוכן ומשמעות הביטוי "לכי תיכול עלה כורא דמילחא", שע"י החריפות [דהמלח] דוקא יוכל להבין ולמתק את הענין שהוא ממש להיפך מסברתו, דזהו"ע החריפות יתרון האור מן החושך וממרירו למיתקו- יעויי"ש בדבריו הנעימים.

ואולי יתכן להוסיף בהתאם להנ"ל, דרבא ורב נחמן אזלי בזה לשיטתייהו בדרך ואופן לימודם בכלל, דהנה כבר כתבנו בגליונות הקודמים [תתקג, תתתקו, וראה גם בגליון זה] ביסוד שיטת רבא דדרך לימודו הי' בבחי' "סיני" - בקיאות - ויעויין בלקו"ש חי"ג עמ' 32 בהערות 21-23, והמתבאר משם דדרך לימודו של ר"נ הי' בבחי' "עוקר הרים" -חריפות- ועפ"ז י"ל דרבא לשיטתי' -בחי' "סיני", לא ידע בעצמו לחלק באופן הפכי מסברתו הראשונה, וע"כ הק' מאי שנא, אכן ר"נ ענהו "לכי תיכול עלה כורא דמילחא", שע"י החריפות דוקא תוכל להבין ולמתק את הענין, והיינו לשיטתי' - בחי' "עוקר הרים" וחריפות.

ומה מאד מדוייקים הדברים, דהנה ביטוי הנ"ל (לכי תיכול כו') הובא בעוד ג' מקומות בש"ס - בעירובין לו, א, דבעא מיני' רבא מרב נחמן ככר זו היום חול ולמחר קודש ואמר עירבו לי זה מהו, א"ל עירובו עירוב, היום קדש ולמחר חול ואמר עירבו לי בזה מהו, א"ל אין עירובו עירוב, והק' רבא מאי שנא, וענהו ר"נ לכי תיכול עלה כו' עי"ש.

ונראה לומר דגם בסוגיא הנ"ל אזלי לשיטתייהו, דרבא- בחי' "סיני", לא ידע בעצמו לחלק באופן הפכי מסברתו הראשונה, וע"כ הק' מאי שנא, אכן ר"נ ענהו לכי תיכול כו' שע"י החריפות דוקא תוכל למתק את הענין, לשיטתי' בחי' "עוקר הרים" וחריפות.

וע"ע בחולין יב, א. ושם קיב, א, דאיבעי רב דימי מרב נחמן ב' דברים בנפרד, וכשענהו ר"נ, הק' מאי שנא, וענה לוו ר"נ לכי תיכול כו' - דגם הכא י"ל דאזיל ר"נ לשיטתי' בדרך ואופן לימודו - בחי' "עוקר הרים" וחריפות, ולכן דוקא ר"נ ענה בכל הני מקומות לכי תיכול עלה כורא דמילחא, שע"י דרך החריפות תוכל למתק ולהבין את הענין.