ברשימות היומן ע' שס"ט "הי' ברית מילה אצל נכד הצ"צ והיו אז ב' מוהלים, הא' שייך לכוונת ואינו אומן כל כך כהשני שלא הי' שייך לכוונות, וצווה הצ"צ שימול הב', באומרו עשי' לעילא. ישנו עולם שאינו צריך לאדרעסין, אפשר שאז שאני שהי' מי שכוון הצ"צ - כי ישנם ענינים שהמעשה והכוונה אפשר להיות דשני אישים אבל בכל אופן לשון הצ"צ הוא הי' כנ"ל ".

וראה בתו"מ ח"ב ע' 277 ואילך ששם ג"כ סיפר הרבי אודות המאורע הנ"ל ושבכמה ענינים המעשה והכוונה אפשר להיות בב' אנשים שונים, וציינו שם למש"כ אדה"ז בסי' תקפ"ט ס"ז בענין שבכדי להוציא אחר ידי חובתו צריכים כוונת השומע והמשמיע.

ופשוט שלא לזה כוון כ"ק אדמו"ר, כי לא מדובר שם על הצטרפות מעשה של איש א' לכוונת השני.

ולכאורה הכוונה להא דאי' בחולין (לא, ב) "אנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא" והיינו שמצטרפין כוונת א' (מי שאנסה לטבול) למעשה הב' (טבילת השני). ולהעיר שי"א שגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד מהני גם עד"ז עיין בית יעקב כתובות (יא, א) בביאור התוס' בסנהדרין.

ולהעיר שמצינו עד"ז אצל רבותינו נשיאנו לגבי תקיעת שופר ראה בקונט' הגהות כ"ק אדמו"ר על הסידור ע' כ"א אשר כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ציוה לכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ להאריך התקיעה עד אשר שסיים הכוונות, ודו"ק.