ברשימות חוב' קע"א: "שמעתי מאדנ"ע בפשיטות שאי לימוד ב"ניתל" אינו שייך ללמוד פנימיות התורה, ללמוד חסידות (לא א"ל טעם ע"ז כק"ש)". עכלה"ק. ונראה שזה אינו הוראה לרבים כי ב"היום יום" י"ז טבת כתב: "מה שנוהגים שלא ללמוד בניתל, שמעתי מאאמו"ר הטעם, שהוא כדי שלא להוסיף חיות. פעם אמר אאמו"ר: די מתמידים וואס די אכט שעה איז זיי נוגע בנפש, האב איך ניט האלט...". ולא הובא שם אודות שמותר ללימוד פנימיות התורה.

ועי' גם בספר השיחות תש"נ (מוגה) ש"פ וישב, סעיף ז, דמשמע להיפך, שאע"פ שאין יכולים ללמוד תורה בלילה זה מ"מ צריכים לנצל את הזמן באופן טוב עכ"פ, (ואין מחלק כ"ק אדמו"ר בין נגלה דתורה לפנימיות התורה) עיי"ש בארוכה.

ובספר נטעי גבריאל הלכות חנוכה עמ' רנז, שולל הסברא שלימוד דא"ח מותר - בשם רבינו - אבל לא ציין מקור לזה.

בנוגע לכללות הענין, יש כמה רשימות שכנראה אינם הוראה לרבים. לדוגמא, בענין ההפטרות שאמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ הנזכרים ברשימות חוב' קכב: "הפטרת שמעו: עד "אלוקיך יודא" ואח"ז פסוק הלוא.. נעורי אתה" עכלה"ק, ואילו ב"סדר ההפטרות שיש בהם חילוקי מנהגים" נדפס: "שמעו דבר ה' וגו' - אלוקיך יהודא, אם תשוב - ובו יתהללו". ונוהגים אנו כמבואר בסדר ההפטרות.

כמו"כ ברשימות חוב' ה' ע' 25 בנוגע לעמידה בשעת קריה"ת, ושם: כמעט תמיד הי' אדנ"ע עומד בשעת הקריאה ופניו הצדה. בעת קריאת השירה ועשה"ד מיסב פניו אל הס"ת... עכלה"ק. ואילו בהערת המו"ל שם "להעיר שב"היום יום" - בתור הוראה לרבים - מובא... בנוגע לקריאת השירה נזכר רק ש"בעת קריאת השירה - עומדים" (יז שבט, שבת שירה; כא ניסן, שביעי של פסח)

ב) במש"כ בהרשימה שם: "אם הי' הצ"צ לומד ב"ניתל" ווייס ניט דער עולם" יש להעיר מאגה"ק רבינו ח"ז ע' קסא: ידוע הסיפור מה ששמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שפעם בליל ניטל, נכנס אחד לכ"ק הצמח צדק ומצאו לומד, ושאלו: רבינו, הלא ניטל היום, וענהו הצ"צ: פתח! ווער האט דיר געהייסען זאגען, אבל בכ"ז הנה סגר הצ"צ את הספר ופסק מלימודו.