ברשימות חכ"ח (י"ל לש"פ בא) עמ' 6-7 איתא "אבל ביד החזקה שם גופא, ממש"כ ~ והוא לשון המשנה ~ למטה מן הפרק, מוכח להדיא דהמטה הוא לצד הצפרנים . . למטה מן העטרה כו', אינו דומה ליד, דאפשר להגביהו" עכלה"ק הנוגע לעניננו.

הנה קשה לי, למה לא הביא מהגמרא ערוכה וסוגיא שלימה דמשבת צד, ב, דשם נחלקו רש"י ותוס' בציצין שפרשו רובן דאי' שמותר לקצצם ואמר ר"י הלכה כרשב"א ארבב"ח אר"י ~ והוא שפרשו כלפי מעלה ומצערות אותו. ופרש"י "לצד הציפורן התחילו לפרשו (דקא מצערו לי' טפי)". ובתוס' אי': "פי' בקונטרס כנגד ראשי אצבעותיו שהן למעלה כשמגביה ידיו ור"ת מפרש כלפי גוף ור"י כלפי מעלה כדאשכחן בפ"ב דנדה (דף יג, ב) דקאמר מן העטרה ולמעלה והתם היינו לצד הגוף".

דהיינו, א. תוס' לא מחלק בין אצבע לעטרה, (ובמנחות יא, א, בתוס' דיבור המתחיל מלמטה למעלה מחלק בדיוק כמ"ש בהרשימה ויל"ע למה אינו מציין בהרשימה לתוס' הנ"ל). ב. לרש"י יוצא להדיא שפרק התחתון הוא סמוך לכה"י, וא"כ היה יכול להביא ראיה מרש"י הנ"ל.

מה (שהעיר בתוס' הנ"ל ש)במנחות שם, דהתם פרש"י ממטה למעלה היינו ראשי אצבעותיו (שלכאורה רש"י סותר א"ע משבת הנ"ל), אולי יש לחלק דמ"ש במנחות שמטה באצבע הוא ראשי אצבעותיו היינו משום דא"א לקמוץ להיפך (ואע"פ שבתוס' שם פי' כנ"ל, אבל רש"י לא הי' יכול לפ' כן, דא"כ זהו ממש כפירושו הראשון בד"ה מן הצדדין, עיי"ש), וא"כ הפי' במטה שם הוא מוכרח. ומ"ש בשבת שמעלה הוא לצד הצפורן, י"ל א. משום דבקציצת הצפרנים (והעור), הדרך להגביה את הידים, וא"כ הוי הפרק שעליו הצפרן העליון. ב. ועיקר (ולכאו' כן משמע לדעת התוס' בשבת שם), דעת רש"י הוא, שמכיון שיכולים להגביה הידים, א"כ לעולם למעלה היינו כלפי ראשי אצבעותיו, וע"ד כמו שהביא משאר הכללים.

ולתרץ רש"י בחולין (דכתב שמקום חיבור היד לקנה נק' עליון) י"ל, דכיון שהגמ' מוסיף והולך ממטה למעלה ~ בחולין, לתרומה, לקידוש ידים ורגלים, עד פרק שני ושלישי, ולכן כשבא לחיבור השלישי כ' העליון ~ ע"ד כמו שתי' לעיל בדעת הרמב"ם.

ולא באתי אלא להעיר.