ר"מ בישיבה
בלקו"ש חכ"ה פ' ויחי עמ' 270 מבאר הא דיעקב השביע ליוסף "ונשאתני ממצרים וגו'" אע"פ שיוסף אמר לאביו "אנכי אעשה כדבריך", דקשה מדוע הצריך יעקב לשבועה, שהרי אין חשש שיוסף לא יקיים מה שביקש ממנו [ובפרט דכיבוד אב קבלו על עצמם ב"נ גם לפני מ"ת כמבואר בכ"מ בלקו"ש],
ומביא תירוץ המפרשים דהשבועה הי' לצורך פרעה שלא יעכב מלהעלות את יעקב לא"י כיון שיש בזה שבועה,
וממשיך, דבפירש"י לא מצינו שיתעורר בזה בתחלת הפרשה, רק בסוף הפרשה כתב דפרעה קיים הדבר בגלל השבועה, ומשמע דעצם השבועה שיעקב השביע לא הי' בגלל פרעה. ומבאר שם שבפשטות השבועה הי' לצורך יוסף לחזק הדבר שזהו מטרת שבועה שגם כשיש מניעות ועיכובים יתגבר לקיים הציווי מחמת השבועה. ע"כ.
(ולהעיר דכן כתב הרמב"ן (הובא בהערה 2) באופן השני עיי"ש).
והנה מצינו עד"ז בגמ' נדרים ח, א: ואמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר [בדוד] נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא הא קמ"ל דשרי לי' לאינש לזרוזי נפשי'. ע"כ.
ומבואר מסוגית הגמ' דאע"פ שמושבע ועומד לקיים המצוה מ"מ נשבעין לקיים המצוה כדי לזרוזי נפשי',
וכן פסק הרמב"ם בפי"א משבועות ה"ג.
והנה כמה ראשונים בסוגיא שם מפרשים דקושית הגמ' היא והלא מושבע ועומד מהר סיני וא"כ אין השבועה חלה כמו דאין איסור חל על איסור ואין שבועה חל על שבועה.
ולפי"ז הקושיא: מה הצורך בשבועה ואיך מותר לישבע הרי יש בזה גדר דמוציא שם שמים לבטלה שהרי אין השבועה חלה.
וע"ז מתרץ הגמ' דמותר כיון דכוונתו לזרוזי נפשי' ואין זה לבטלה (ראה פי' הרא"ש שם; תוס'; רמב"ן במלחמות שבועות כה, א. אבל בר"ן שם מפרש הגמ' באופן אחר).
ויש להקשות דלכאו' אם נפרש דאין השבועה חלה א"כ מהי הזירוז שיש בשבועתו הרי אין חלות שבועה ולא יעבור כלום אם יחל דברו (וכן הקשה בקצוה"ח סי' עג סק"ה וראה ברש"ש שם).
והקצוה"ח כתב דההכרח לומר מתוך סוגיא זו דאיסור שבועה יש בזה גם כשמושבע כבר מהר סיני. אמנם מתוך פי' הראשונים הנ"ל משמע שאין כלל חלות איסור, והדרא קושיא לדוכתא - מהו הזירוז הרי אין שום דין חלות ע"י שבועה שימנע אותו מלעבור את המצוה.
וראה במלחמות שם דעצם הזכרת שם שמים בשבועה יעורר אצלו שלא לעבור על המצוה, וז"ל בסיום הקטע שם: דלא מקרי מוציא שם שמים לבטלה אלא זריז ונשכר הוי דקא אחיל שם שמים עלי' דמילתי' לזרוזי בה נפשה...
והנה במאירי נדרים שם כתב חידוש בדבר דאם לא יקיים את המצוה נמצא דשבועתו הי' לשוא שהרי לא הביא תועלת לזרוזי נפשי',
וא"כ אע"פ שמותר לישבע כיון שכוונתו לזרוזי נפשי' מ"מ אם לא יקיים המצוה נמצא שהי' שבועת שוא למפרע. ולפי"ז יש לומר זהו הזירוז שלא יהא שבועת שוא.
(וראה ברמב"ם הל' שבועות פ"ה הט"ז: ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא, וברדב"ז שם).
וא"כ מבואר לן מהסוגיא בנדרים שם דנשבעין לקיים המצוה אע"פ שמושבע ועומד מהר סיני כדי לזרוזי נפשי'. ועד"ז יש לומר דהשביע יעקב ליוסף כדי לזרוזי נפשי' כמבואר בלקו"ש שם.
Download PDF