בלקו"ש ח"ג ע' 921 כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע וז"ל (מתורגם מאידיש): תפילין מחזיקים: פרשיות בתים ורצועות, וכולם נעשו מעור בהמה; התפילין מניחים על יד שמאל ועל הראש, ועי"ז משעבדים הלב והראש, הם נעשים "כלים" להתפילין.

לכאורה, איזה מקום יש בשכל, שבן אדם, בר דעת, יקיף ראשו ברצועה של בהמה, ולשעבד מוחו ולבו לעור בהמה של הבתים והפרשיות? אלא מאי - על עור הפרשיות כתוב שמע, והי' אם שמוע, קדש, והי' כי יביאך? הרי אותו הדבר "כתוב" במוחו ולבו (לפחות כשמניח תפילין, האסורים בהיסח הדעת) - והחילוק הוא רק שבתפילין ה"ז על עור בהמה.

...כשנעשה בן י"ג שנה, ונעשה בר דעת - דוקא אז ישנו חיוב לשעבד עצמו להתפילין העשויים מעור בהמה; בבהמה עצמה מהעור שלה, שהיא הדבר הכי ירוד וגס של הבהמה, ודוקא - שחורות (היפך מונאוה)?

אלא היות שבהתפילין כתוב: "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" וכו' ה"ה משעבד עצמו לזה, מוחו ולבו, עם הכתוב שם, לפי שכן צוה המלך.

וזהו החילוק בין האותות באו"ה, ולהבדיל, תפילין. הסמלים של האינם יהודים - האדם מתגאה ומתפאר עמהם אם מרגיש בהם איזה גבהות ועדינות, רואה יופי וכו'. משא"כ מה שיהודי מתפאר עם תפילין, ה"ז דוקא כשהוא עור של בהמה ושחורות דוקא, שם כתוב ומתקבל במס"נ: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". עכ"ל.

וצע"ק בכמה דברים: א) מה הפי' שהלב והראש נעשים "כלים" להתפילין? וכן מה הפי' שמשעבדין המוח והלב להתפילין? ואף שמסביר שזהו לפי שעליהם כתוב שמע ישראל וגו', מ"מ צריך ביאור הסגנון שמשעבדים המוח והלב להתפילין - והרי משעבדים המוח והלב להקב"ה, וזה נעשה ע"י שמקיים מצותו, שכן ציוה המלך. אלא שהמצוה גופא היא כזו שמתבטא על ידה שעבוד המוח והלב להקב"ה, עי"ז שמניח התפילין - שבהם כתוב שמע ישראל וגו' - על הראש ועל היד כנגד הלב; אבל מה הפי' שמשעבדים המוח והלב להתפילין (וכן שהמוח והלב נעשים "כלים" להתפילין)?

ואף שכוונתו להדגיש ששעבוד המוח והלב (להקב"ה) שנעשה ע"י התפילין, אינו ע"י דבר שיש בו יופי וכו', או מעלה מצ"ע, כ"א ע"י עור בהמה שחורה - מ"מ הסגנון עכ"פ צ"ע, דלכאו' הול"ל בפשטות, שהלב והמוח נעשים "כלים" לאלקות על ידי דבר ירוד כעור בהמה שחורה. ולמה לו להאריך בהפלא שאדם בר דעת משעבד עצמו לעור בהמה (ושחורה) וכו'?

ב) החילוק בין הסמלים של הגוים ובנ"י, שהגוים מתגאים ומתפארים בהסמל אם רואה בו מעלה ויופי וכו', משא"כ יהודי מתפאר בהתפילין, אף שהם של עור בהמה ושחורה וכו' - לכאו' אם לובשים דבר שבו כתוב בפירוש איזה תוכן, ה"ז הסמל הכי טוב, וגם בגוים, להבדיל, יש שכשרוצים שיהי' ניכר עליהם לאיזה קבוצה או שבט שהם שייכים, לובשים בגדים עם כתב המבטא התוכן; וא"כ אי"ז חידוש של תפילין, שהרי בהתפילין כתוב בפירוש שמע ישראל וגו'. ודבר זה ישנו בשאר אומות ג"כ.

ובפשטות הכוונה, שבתפילין, אף שכתוב שם בפירוש התוכן, מ"מ אי"ז באופן שיכולים לקרותו, כ"א זה מוסתר בתוך הבתים ודבר זה אין עושים הגוים - אבל עצ"ע, כי א"כ הו"ל בפשטות שחידוש התפילין הוא שאף שאין השמע ישראל וכו' נראה לחוץ, אעפ"כ ה"ז אצל בנ"י סמל לשעבודם להקב"ה.

מסגנון הלשון משמע שעיקר הדגש הוא לחלק בין דבר שיש בו מעלה ויופי (הסמלים שאצל הגוים) לדבר שאין בו מעלה ויופי (התפילין שאצל בנ"י), ולא האם הכתב נראה או לא. ולכאו', כנ"ל, אין זה נוגע כ"כ. (ובפשטות בא בהמשך למ"ש לפנ"ז שיש ענין של שעבוד בהתפילין עצמם).

ג) מהי הכוונה בהשאלה שאיזה מקום יש בשכל שבר דעת ישעבד מוחו ולבו להפרשיות שבהם כתוב שמע ישראל וגו' ושאר הפסוקים, ו"הרי אותו הדבר "כתוב" במוחו ולבו (לפחות כשמניח תפילין, האסורים בהיסח הדעת) - והחילוק הוא רק שבתפילין ה"ז על עור בהמה" - לכאו' למה אין זה דבר שכלי, והרי דבר הרגיל הוא שעושים דברים במעשה המבטאים מה שמבינים בשכל ומרגישים בלב, ולמה שלא יעשו כן בנוגע השעבוד המוח והלב להקב"ה.

ואין לומר שהכוונה היא, שזה נעשה רק באם רואים בגילוי איך שהמעשה שעושה מבטא ההרגש, ובנדו"ד הרי אין נראה וניכר בהנחת תפילין איך שזה מבטא שעבוד המוח והלב, (כי השמע ישראל וגו' מכוסה בתוך הבתים), - כי א"כ הו"ל להקשות בפשטות שמה שכתוב על הפרשיות אין ניכר בגלוי, ולכן אין מקום בשכל להניחם, ולא להקשות בסגנון שאין צורך בהנחת תפילין לשעבד מוחו ולבו, מפני שאותו הדבר כתוב במוחו ולבו בלא"ה.

וברור הדבר שמכוין כאן לאיזה נקודה עמוקה, "ואם ריק הוא - מכם", ובבקשה מלומדי הגליון להבהיר עומק הדבר.