בלקו"ש חכ"ו פר' תרומה - ב (עמ' 175 ואילך), מביא מחלוקת רש"י והרמב"ן בפי' הפסוק "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" (תרומה כה, כא), שהוא בא בהמשך להציווי על עשיית הכפורת ונתינתה על הארון - "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה". רש"י מפרש, "שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפורת, יתן תחילה העדות לתוכו ואח"כ יתן את הכפורת עליו". משא"כ הרמב"ן סובר, ש"ארון יקרא . . בהיות הכפורת עליו" וכוונת הכתוב היא להיפך, שנתינת העדות היא רק לאחר הנחת הכפורת.

ומבאר שם בהשיחה, שנחלקו בגדרם של הארון והכפורת; לדעת רש"י הארון הי' רק התיבה שבה היו הלוחות, אבל הכפורת היא כלי נפרד, ורק שהניחוה על הארון. אבל לדעת הרמב"ן, הכפורת היא חלק מהארון. ומביא שם נפק"מ להלכה בין רש"י להרמב"ן, ועד שעל יסוד זה נחלקו גם בציור הכרובים, עיי"ש.

וביסוד מחלוקתם מבאר שם (אות ד' ואילך), שנחלקו מהו תוכנו של הארון. לדעת הרמב"ן, גדרו של הארון הוא השראת השכינה, וזה נעשה ע"י הארון שהי' בו העדות, שע"י התורה נמשכת השכינה למטה, וזהו גם תוכנה של הכפורת שעלי' היו הכרובים. ולכן גם לדעתו, היו הכרובים כדמות המרכבה, היינו כלי להמשכת השכינה למטה. וא"כ תוכן הכפורת והכרובים שווה - להמשיך השכינה למטה.

אבל לדעת רש"י, תוכנו של הארון הוא בשביל העדות שבין ישראל להקב"ה שזה נעשה ע"י התורה "שצויתי אתכם מצות הכתובות בה" (לשון רש"י). משא"כ תוכנה של הכפורת הוא, ש"ונועדתי לך שמה" וכמו שמפרש רש"י "כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך", שזה גם מראה על החביבות של ישראל אצל הקב"ה. ומשו"ה לדעת רש"י הכרובים היו בדמות תינוק, שזהו קשור עם חיבתן של ישראל אצל הקב"ה, שזה מתבטא בדמות תינוק "נער ישראל ואוהבהו". וא"כ, תוכנם של הארון והכפורת שונים זה מזה, ומשו"ה גם להלכה יש להם דינים של ב' דברים נפרדים.

ומבאר שם (אות ז'), שיסוד החילוק הנ"ל תלוי בתוכן הקשר בין הקב"ה וישראל; דהארון מורה על הקשר של ישראל עם הקב"ה ע"י התורה, ולדעת הרמב"ן גם הכפורת והכרובים הם בשביל אותו תוכן, היינו דהשראת השכינה נעשית בעיקר ע"י התורה, והכרובים שהיו בדמות המרכבה, הם בכדי שתהי' השראת השכינה ע"י התורה.

אבל לדעת רש"י, גדרו של הארון הי' להחזיק העדות, אבל גדר הכפורת הוא לבטא ההתקשרות של ישראל והקב"ה שלמעלה מהתורה, וזהו חיבתן של ישראל - "דמות תינוק", ומשו"ה נחשבת הכפורת לדבר בפני עצמו, ועוד, שהיא "על הארון" היינו (לא בטלה אל הארון, אלא) למעלה מהארון, עיי"ש.

עכ"פ יוצא מכל הנ"ל שלרש"י יש בהארון (ובכפורת) ב' ענינים: (א) שהחזיק התורה; (ב) שבו מתבטא חיבתן של ישראל שלמעלה מהתורה.

והנה, בלקו"ש הנ"ל בשיחת משפטים - ב מבאר פרש"י עה"פ "ואל משה אמר עלה אל ה'" (כד, א) שרש"י ס"ל שפרשה זו נאמרה קודם מ"ת. משא"כ הרבה פשטני המקרא כולל הרמב"ן (ראה הערה 6 שם), מבארים שפרשה זו נאמרה לאחר מ"ת.

ובשיחה שם מבאר, למה דחק רש"י את עצמו לומר שפרשה זו נאמרה קודם מ"ת, ולאידך ס"ל לרש"י ש"ואלה המשפטים" נאמרה אחר מ"ת, ולפי"ז נמצא שהסדר בתורה אינו ע"פ סדר המאורעות; דבתחילה מביא הסיפור דמ"ת בפ' יתרו, ואח"כ ב"ואלה המשפטים" מביא ההלכות שנאמרו לאחר מ"ת כשעלה בהר, ואח"כ חוזר הסיפור דקודם מ"ת ד"אל משה אמר עלה אל ה'" שנאמר בד' סיון.

ונקודת הביאור שם היא, דבמ"ת נפעלו ב' ענינים; (א) שהקב"ה נתן התורה לעם ישראל, (ב) שנעשו עבדי ה'. וזהו הפי' בהכתוב "אשר שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", והיינו (א) קיום המצוות, (ב) וגם "ושמרתם את בריתי" - "שתהיו משועבדים לי" (לשון רש"י).

ועפי"ז מבאר ההבדל בין הסיפור של מ"ת בפ' יתרו להסיפור בפ' משפטים, דפ' יתרו מדבר על מ"ת - שהקב"ה נתן את המצוות, ובהמשך לזה באה פ' משפטים שבה מדובר על המצוות שניתנו במ"ת, ואח"כ מתחילה התורה לבאר את הענין השני במ"ת - כריתת ברית, וזהו הסיום של פ' משפטים, עיי"ש.

ואולי אפ"ל שרש"י והרמב"ן לשיטתייהו אזלי; דלשיטת רש"י שהי' ב' ענינים במ"ת - נתינת התורה, ועשיית הברית - והיינו הקשר הפנימי בין ישראל להקב"ה, משו"ה במשכן שהי' המשך דהגילוי אלוקות שבמ"ת (כמבואר בתניא פל"ד), ועיקר המשכן הי' הארון, הי' ג"כ ב' ענינים – (א) הארון שבו היו הלוחות שזה שייך להמ"ת דפ' יתרו, (ב) והכפורת שבה התבטאה חיבתן של ישראל שזהו תוכן המ"ת דפ' משפטים. אבל לפי' הרמב"ן, שלא למד כרש"י בסדר הפרשיות, התוכן של מ"ת הוא רק מה שמבואר בפ' יתרו, אבל המדובר בסוף פרשת משפטים נאמר לאחר מ"ת, וא"כ הארון שבו התבטא התוכן דמ"ת, הי' תוכנו אחד - שע"י העדות שורה השכינה בישראל.