באגרות קודש חכ"ג (ע' רא, מובא גם בלקו"ש חי"א הוספות לפ' בשלח) כתב להגר"י רייטפארט שליט"א ע"ס 'דבר המלך' ח"א, שכתב שם (ע' נא) דחיובי שבת הוא שלא יפעול הפעולה, ולא שלא תיעשה הפעולה, ולדוגמא בכתיבה וכו' [שאין החיוב משום האותיות שנכתבו, אלא משום האדם שכתב], וכתב הרבי וזלה"ק: "אין לומר כן בכל חיובי שבת, כדמוכח בכ"מ, ובפרט בנוגע לכתיבה - מחיוב נטלו לגגו דחי"ת ועשאו ב' זייני"ן (שבת קד, סע"ב) . . דחשיב כותב ב' אותיות (ואף שלכאורה ראי' להיפך מהא דכתיבה בשמאל פטור - י"ל הטעם שא"א שתהא הכתיבה ביד כהה (ועיין צ"צ לשבת פי"ב מ"ה (נ, ג)) - כזו שביד ימין שלו)...". עכלה"ק.

היינו שהרבי הוכיח מהדין דנטלו לגגו של חי"ת ועשאו לב' זייני"ן דחייב, דעכצ"ל שאין גדר החיוב משום אדם הפועל, שהרי הוא לא כתב ב' זייני"ן, ועכצ"ל דכיון דלפועל על ידו נעשה מציאות של ב' זייני"ן חייב, הרי מוכח דגדר החיוב הוא שלא תיעשה הפעולה. ולפי"ז שביאר דבכתיבה העיקר תלוי בהנפעל, א"כ למה אם כתב בשמאלו פטור, הרי יש כאן נפעל של ב' אותיות כו', ולכן ביאר ששם יש חסרון בהנפעל, שאין האותיות בשלימות כמו ביד ימינו. וראה גם במהרש"א ב"ב ס, ב, (סוף פרק חזקת הבתים) שכתב וז"ל: "כי ידוע שאין אדם יכול לאמן ידיו רק בימין, וכמ"ש וקשרתם וכתבתם, מה קשירה בימין אף כתיבה בימין, והיינו מטעם זה אלי ואנוהו, דאין המעשה נאה בשמאל כמו בימין". עכ"ל. וזהו כשיטת הרבי, דאם כותב ביד שמאלו יש כאן חסרון באותיות הנפעל שאינו בשלימות כמו ביד ימין.

והנה איתא בגמ' פסחים (כד, ב): "א"ר אבהו א"ר יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן, למעוטי מאי כו', שאם אכל חלב חי שפטור, איכא דאמרי כו' כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן, למעוטי מאי כו' שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שהוא פטור, וכ"ש אוכל חלב חי כו'".

והנה בשו"ע אבן העזר סי' קכג סעי' א' כתב הרמ"א וז"ל: "ולכתחילה יכתוב הסופר [הגט] בידו הימנית, ואם הוא אטר יד, יכתוב בשמאלו". עכ"ל. וב'חלקת מחוקק' שם ס"ק ה' כתב וז"ל: "משמע בדיעבד כשר הגט אם כתב בשמאל, אף שאינו שולט בשתי ידיו, אע"ג דלענין שבת כתב בשמאלו לאו כתב היא (שבת קג, א, ולכן אם כתב בשמאלו פטור), ובגמ' מדמה גט לשבת לענין כתב ע"ג כתב, אפשר לומר דלאו לכל מילי מדמינן לשבת, דבשבת בעינן מלאכת מחשבת דומיא דמשכן, ע"כ כל שכתב כלאחר ידו או בשמאלו לאו מלאכת מחשבת היא, אבל מ"מ כתב מיקרי לענין גט". עכ"ל. היינו דרק בשבת דבעינן "מלאכת מחשבת" אמרינן דכתיבה ביד שמאל פטור, משא"כ בכל התורה כולה. וראה גם ב'בית שמואל' שם, ובמנ"ח מוסך השבת אות לד סעי' ח' שהביא זה.

ובס' 'אגלי טל' בהפתיחה, הקשה, דמה'חלקת מחוקק' משמע שהדין ד"שלא כדרך" הוא דין מיוחד רק בשבת משום "מלאכת מחשבת", והרי כאן בסוגיין מבואר שהוא דין גם בכל התורה כולה - ללשון ראשון באכילה שלא כדרך פטור, וללשון שני גם בהנאה שלא כדרך פטור, וא"כ איך אפ"ל שהוא דין רק בשבת משום מלאכת מחשבת?

ותירץ, דב"שלא כדרך" ישנם ב' אופנים: א) באדם הפועל. ב) בחפץ הנפעל. ודין הניתוסף לגבי שבת הוא, דאפילו אם הנפעל בהחפץ הוא כדרך, מ"מ כיון שהי' שינוי באדם הפועל, הרי הוא פטור, משום דאי"ז מלאכת מחשבת, כגון כשכותב ביד שמאלו, דגוף האותיות היוצאים הן בשלימות, כי אימן ידו לכתוב גם ביד שמאלו, ומ"מ הוא פטור, כיון שיש כאן שינוי באדם הפועל, דדרכו לכתוב בידו הימנית, ובכה"ג בכל התורה כולה ליכא כאן שום חסרון, ולכן אם כתב גט ביד שמאלו כשר. משא"כ כשהשינוי אינו באדם הפועל, אלא בחפץ הנפעל, כגון הכא כשאוכל חלב חי, דכאן מצד אדם הפועל הרי הוא אוכל כרגיל, אלא דחפץ זה דחלב חי אין דרכו להיות נאכל, וזהו שלא כדרך בחפץ הנפעל, הנה זהו דין גם בכל התורה כולה, דאם הוה שלא כדרך פטור, כי בכל התורה כולה אינו נוגע השינוי באדם הפועל, אלא בחפץ הנפעל, ורק בשבת שיש דין מיוחד ד"מחשבת", בעינן דגם האדם יעשה זה כדרך.

אולם לכאורה נראה, דלפי מה שכתב הרבי כנ"ל, יוצא שלא כה'אגלי טל', דהרי האגל"ט מבאר דאם יש שינוי בחפץ הנפעל, הרי זה חסרון בכל התורה כולה, כמו באוכל חלב חי [וכותב ביד שמאלו יש שינוי רק באדם הפועל], ואילו לפי הנ"ל יוצא, דגם כאשר יש שינוי בחפץ הנפעל, כשכותב ביד שמאלו, הרי זה דין מיוחד רק בשבת, ולכן כשכתב גט ביד שמאלו כשר כנ"ל. ולפי"ז הדרא קושיית האגל"ט לדוכתי', דהרי הדין דאכל חלב חי וכו' הוא גם בכל התורה כולה כנ"ל, ולמה ה"ז כתיבה בכל התורה?

ולפי שיטתו של הרבי לכאורה י"ל, דבשבת דבעינן "מלאכת מחשבת" צריך הנפעל להיות בשלימות, ולכן כשכותב ביד שמאלו שאין האותיות חשובות כ"כ, כמו כשכותב ביד ימינו – פטור. משא"כ בכל התורה כולה, דלא בעינן "מחשבת", ה"ז כשר אפילו ביד שמאלו כשאין האותיות בשלימות כ"כ, ולכן הדין בגט ובסת"ם דבדיעבד כשר. ולא קשה מהגמ' דידן דשלא כדרך בהנפעל הוא חסרון גם בכל התורה כולה כנ"ל, דבודאי יש לחלק ב"שלא כדרך" גופא, וכפי שכתב ה'משנה למלך' (הל' יסודי התורה פ"ה) בהניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו, הוה שלא כדרך כלל ומותר מדאורייתא, משא"כ מכירה לשיטת הרמב"ם אסור מדאורייתא, אף דאינו לוקה, כי גם זה אינו שלא כדרך כ"כ, עיי"ש. ועד"ז י"ל בעניננו, שכל קושיית האגל"ט לא קשה, כיון דכאן אין זה כדרך כלל, ולכן פטור גם בכל התורה, משא"כ כתיבה ביד שמאל חסר רק שלימות בהנפעל, לכן בכל תורה ה"ז כתיבה כו'.

ועי' שו"ע אדה"ז סי' לב סעי' ז' וז"ל: י"א שצריך לכתוב [תפילין] בימין, ואם כתב בשמאל פסול, לפי שאין דרך כתיבה בכך, וכתיבה כלאחר יד הוא, שהרי הכותב בשבת ביד שמאל פטור, ואין סברא שיכתוב אדם סת"ם בשבת ויפטור כו', ומ"מ אם א"א למצוא תפילין אחרים שנכתבו בימין, יש להכשיר הנכתבים בשמאל כו', מאחר שלא הוזכר פסול זה בתלמוד כו'". עכ"ל. (וראה לקו"ש ח"ו ע' 361) דלכאורה לפי שיטת הרבי צ"ל שההדגשה שם הוא מצד הנפעל, שאין האותיות בשלימות כ"כ כשכותב ביד שמאלו, משא"כ לפי האגל"ט דכותב ביד שמאלו יש רק חסרון באדם הפועל משום מלאכת מחשבת, [ולפי"ז אינו מובן כ"כ הדמיון משבת לתפילין]. וב'בעל התרומות' וכן בלבוש שם הזכירו הטעם משום ההיקש ד"וקשרתם וכתבתם", מה קשירה בימין אף כתיבה בימין, כפי שהוזכר במהרש"א, דלפי"ז נמצא שהוא דין מיוחד בכתיבת סת"ם, ולא משום דהוה שלא כדרך, וראה גם בשו"ת הצ"צ או"ח סי' יב בענין זה בארוכה.

אלא דאכתי יל"ע, דהרי מלשון אדה"ז ועוד משמע דהחסרון דכתיבה ביד שמאל הוא שאין דרך כתיבה בכך, והוה כלאחר יד, דכל זה מדגיש שהוא חסרון במעשה הגברא, דאין זה מעשה כתיבה, ולכן כתב אח"כ, דאם כותב בפיו ודאי פסול, דאין זה דרך כתיבה כלל, ובודאי הכא החסרון הוא באדם הפועל. ואילו לפי הנ"ל יוצא, שהחסרון הוא בהנפעל שאין האותיות כתיקונן. ועוד, דבספר תורה וכו' הרי יש דינים בצורת האותיות, אם הן כהילכתן וכו', וא"כ מה איכפת לן אם אין זה ככתיבת יד ימין שלו, בשלמא לגבי שבת י"ל דעי"ז חסר אצלו ב"מחשבת", אבל בתפלין מהו החסרון?

ואולי אפ"ל, דכוונת הרבי דבכתיבה בשבת העיקר הוא הנפעל, ולכן חייב בנטל לגגו של חי"ת וכו', אף ששם לא כתב ב' אותיות. והקשה ע"ז, דכיון דבכתיבה העיקר הוא הנפעל, א"כ למה כותב ביד שמאל פטור, דמה איכפת לן, הרי העיקר הוא הנפעל, והרי יש כאן ב' אותיות? ומתרץ, דמכיון דבמעשה הכתיבה כל ענינו הוא התוצאה, שהן האותיות והתיבות שהוא כותב, והרי יש חילוק בין אם כותב בימינו או בשמאלו, דבשמאלו אין הכתיבה נאה כ"כ כמו ביד ימין כנ"ל, לכן ה"ז נחשב לשינוי וכלאחר יד באדם הפועל ופטור. אבל אם בהתוצאה אין שום נפק"מ אם עושה בימינו או בשמאלו - חייב, (וראה 'ביאור הלכה' סי' שמ סוף ס"ק כב שכתב דבכל המלאכות חייב גם בשמאל, ורק כתיבה בשמאל נחשבת כלאחר יד, וכטעם הנ"ל), אבל מצד הנפעל עצמו אין זה שינוי כ"כ דנימא שיש חסרון ד"מחשבת", וכגון אם כתב ביד ימינו במהירות וכו', שאין האותיות נאות, לא אמרינן שהוא פטור מצד "מחשבת", ועד"ז הכא.

דלפי"ז נמצא, דדברי האגל"ט מתאימים גם לשיטת הרבי, דשלא כדרך שבמעשה האדם ה"ז חסרון רק בשבת מצד מלאכת מחשבת, וכאן בסוגיין שאני, שכל החסרון הוא בהנפעל, שאוכל חלב חי שאינו כדרך כלל, והוא חסרון בכל התורה כולה, וא"ש ג"כ הא דמשמע בשו"ע אדה"ז דכתיבה ביד שמאל הוה חסרון מצד מעשה האדם כנ"ל, ויל"ע בכל זה עוד.