בלקו"ש ח"ה ע' 287 סעיף יו"ד איתא: עפ"י הנ"ל [פירוש רש"י שחצרמות בן יקטן על שם מקומו נקרא – המעתיק] וועט ווערן פארענטפערט א רש"י אין די פריערדיקע סדרה. אויף כוש און אשור זאגט רש"י "עדיין לא היו וכתב המקרא על שם העתיד", פרעגט דער מהרש"א פארוואס זאגט עס ניט רש"י אויך אויף חוילה – וואס דאס שטייט מיט א פסוק פריער, פאר כוש און אשור – ובפרט נאך, אז אין מדרש זאגט ער עס טאקע אויך אויף חולה?

וע"פ הנ"ל יתורץ: וויבאלד אז מיר געפינען ביי איין זון פון יקטן'ען – חצרמות – אז זיין נאמען איז געווען ניט דאס וואס יקטן האט אים געגעבן נאר על שם מקומו, קען דאך זיין אז די זעלבע זאך איז אויך בנוגע חוילה (בנו של יקטן), אז ס'איז ניט א נאמען וואס יקטן האט אים געגעבן נאר על שם מקומו. במילא, קען דאך זיין אז דאס וואס דער ארט האט געהייסן חולה – איז עס פון ששת ימי בראשית אן, און בשעת בנו של יקטן האט זיך דארט באזעצט, האט מען אים גערופן על שם מקומו. איז דאך ניטא קיין הכרח אז דאס איז על שם העתיד. משא"כ בנוגע כוש ואשור, איז וויבאלד אז מען געפינט ניט ביי קיינעם פון זייערע ברידער אז על שם מקומם נקראו, און פשוטו של מקרא איז אז דאס איז א נאמען וואס זייערע עלטערן האבן זיי געגעבן, דעריבער איז פון זיי מוכרח אז כתב המקרא על שם העתיד. עכלה"ק.

יש להקדים ב' הקדמות בקצרה עכ"פ:

א) מה שאומרים ש(בתורה) דבר "נקרא על שם העתיד", י"ל בא' מב' אופנים:

(א) גם כש"כותבין" סיפור ומזכירין את השם של המקום שקורין לו עכשיו, אבל בזמן שקרה הסיפור לא נקרא ככה – יכולים לומר ש"נקרא על שם העתיד", או

(ב) רק אם בזמן שנכתב עדיין לא נקרא ככה יכולים לומר ש"נקרא על שם העתיד".

– על כל פנים מה שנוגע לפשוטו של מקרא, יש להביא מ"ש רש"י על הפסוק (שמות ג, א) "אל הר האלקים" – "על שם העתיד", מוכח, דלפי פשוטו של מקרא, אם לא נקרא כן שמו בשעת שקרה הסיפור – אף שנקרא כן בשעת הכתיבה[1] – יכולים לומר ש"נקרא על שם העתיד".

ב) האם שייך שיהי' שם לאיזה דבר מבלי שיקרא לו אדם (הראשון) שמו, או רק אם נקרא[2] שמו כן יהי'[3].

ועם הקדמה זו יש לבאר מ"ש בשיחה הנ"ל. דיש לעיין בגופו של דבר:

א) הראי' שחוילה נקרא על שם מקומו הוא מחצרמות. ובודאי בנוגע לחצרמות עצמו נקרא המקום "חצרמות" על שם אנשים שהיו שם ולא מששת ימי בראשית (וכמבואר בהשיחה בארוכה). וא"כ, דיו בזה שנאמר שגם חוילה נקרא על שם מקומו – על שם אנשים שהיו שם, אבל מ"מ הוא ע"ש העתיד.

ב) יש סברה גדולה לומר (שלא נקרא כן מששת ימי בראשית כ"א) שנקרא חוילה ע"ש אדם אחר – והיינו חוילה בן כוש[4] שהי' ג' דורות קודם לחוילה בן יקטן. שחוילה בן כוש הוא דור שלישי מנח (חם, כוש וחוילה) וחוילה בן יקטן הוא דור ו' לנח (שם, ארפכשד, שלח, עבר, יקטן וחוילה). ואדרבה – לפ"ז (אם נאמר ש"ארץ החוילה" נקרא על שם חוילה בן כוש), יוצא שכוש ואשור היו הדור הראשון לאחר המבול, ואילו חוילה הוא דור שני לאחר המבול, והדרא קושייתו של המהרש"א לדוכתין: דגם בחוילה הו"ל לרש"י לפרש שנקרא כך על שם העתיד.

ולולא דמסתפינא, הייתי אומר שכן הוא לפי האמת, כדפי' בתיב"ע על חוילה[5] (בן כוש) "ושום אפרכיתהום (שם מדינותיהן. פי' יונתן) . . הינדקי" – וידוע ששם יש זהב ואבנים טובות. וזהו באמת מה שכתוב כאן (ב, יב) "וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח[6] ואבן השהם".

ג) לפי התירוץ שמובא בשיחה הנ"ל יוצא, שהבן חמש ילמד "במה מצינו" מחצרמות שנקרא כן על שם מקומו – וה"ה בנוגע חוילה. אבל, עדיין לא למד הבן חמש בתחילת פ' בראשית דבסוף פ' נח יהי' מי שייקרא חצרמות – על שם מקומו. ולכן יש לומר שגם אחיו נקרא ע"ש מקומו –חוילה). ולכן לא קשה מה שנקרא מקום "ארץ החוילה" דמעולם הי' שמו כן. ולכאורה הי' חלק יותר (גלייכער) שנאמר שכולם נקרא ע"ש העתיד?

ד) אפילו אם נדחק לומר דכשם שחצרמות נקרא ע"ש מקומו – כך קרה לחוילה. ולהסיר הקושיא "למה לא פרש"י שחוילה נקרא ע"ש העתיד" נאמר שחוילה הי' שמו מקודם – וכמ"ש בהשיחה "קען דאך זיין אז דאס וואס דער ארט האט געהייסן חוילה – איז עס פון ששת ימי בראשית אן" –

מי יקרא שמו חוילה? אפילו אם נקרא חוילה ע"י אדה"ר (ע"ד ארץ אשר גזר אדה"ר לשבת (וקרא גם שמות להארצות) – מ"מ הוא על העתיד, מכיון דנקרא חוילה בתיאור הנהרות ולא קרא האדם שמות עד לאח"ז.

ה) א"כ (שנקרא "ארץ החוילה" מששת ימי בראשית, וחוילה (בן יקטן) נקרא על שם מקומו) – מנ"ל לחלק דדוקא חוילה בן יקטן נקרא כן על מקומו ולא חוילה בן כוש? ואם נאמר שאכן הוא (שגם חוילה בן כוש נקרא על שם מקומו) – מנ"ל לחלק בין אח ואב, לומר שדוקא חוילה (בן יקטן) נקרא ע"ש מקומו כמו אחיו חצרמות וכן הי', אבל כוש לא נקרא ע"ש מקומו כמו חוילה בנו.

ולכאו' היינו יכולים לתרץ (רש"י) דכיון שכתוב "ארץ החוילה אשר שם הזהב" – יכול להיות שנקרא חוילה ע"ש הזהב, והסיבה להיותו נקרא "חוילה" – זהב – כבר הי'. משא"כ הר האלקים שהסיבה עדיין לא היתה (דסנה לחוד והר סיני לחוד).

ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.