בלקו"ש חי"א וארא (א) מבואר שיש לחקור בגדר חיוב הסיבה האם הפירוש הוא שהוא דין כללי, היינו חיוב להיות בהסיבה וכדי לצאת י"ח הסיבה צריך להסב בהד' כוסות ובכזית מצה וכו', או שהוא פרט במצוות אלו, היינו שחכמים תיקנו שא"א לצאת י"ח מצה וד' כוסות רק אם אכלם בהסיבה, ומבאר שם נפ"מ להלכה בין שני אופנים הנ"ל, באם אכל בלי הסיבה, דהדין דצריך לחזור ולאכול בהסיבה - האם צריך לברך ברכת המצוות על אכילה זו השני' ע"ש.

ובהערה 11: "לכאורה אפשר להוכיח מדין זה עצמו (שצריך לחזור ולאכול בהסיבה) שהסיבה הוא תנאי באכילת מצה, כי באם היתה הסיבה חיוב בפ"ע, וכאשר אכל הכזית מצה שלא בהסיבה כבר קיים מצות מצה מה מקום לחייב לאכול עוה"פ את הכזית מצה בהסיבה, כיון שכבר קיים מצות מצה.

אבל אינו - כי עפ"ז שהסיבה הוא חיוב בפ"ע אין הפי' שחיובה חל כשמקיים מצות אכילת מצה, כ"א שתקנוה באכילת מצה כו', לפי שהם זכר לגאולה וחירות כו' וא"כ י"ל שאף שכבר קיים מצות מצה חייבוהו חכמים לאכול עוה"פ מצה זכר לגאולה וחירות, בהסיבה" עכ"ל.

ולכאורה צ"ב דהנה חיוב הסיבה במצה הוא לא רק בכזית הראשון, אלא גם בכורך ובאפיקומן, וא"כ אי נקטינן שכבר יצא יד"ח מצה ורק שלא יצא יד"ח הסיבה שעדיין לא היסב במצה, א"כ עדיין צ"ב למה יאכל מצה עוה"פ בהסיבה ואי משום דצריך הסיבה באכילת מצה - שהוא זכר לחרות - הרי יאכל המצה של הכורך והאפיקומן בהסיבה - שבזה לכאורה נכלל הא דצריך להסב באכילת מצה שהוא זכר לחרות.

והנה בשו"ע אדה"ז (תעה, יז-יח) מבואר דמצוות מצה יוצאים לכל הדעות בלי מרור והיינו בכזית מצה הראשון שאוכלים, אבל מרור לדעת חכ' יוצאים באכילת מרור בלי מצה, אבל לדעת הלל אין יוצאים יד"ח מרור (מדרבנן - בזה"ז) אלא כשאוכלו עם המצה, ולהלל א"א לאכול רק הכורך, דכיון דמצה בזה"ז מה"ת ומרור מדרבנן, נמצא דמרור שאוכל עם המצה מבטל האכילת מצה ולא יצא י"ח מה"ת.

ומשו"ה צריך לאכול הכזית מצה לכתחילה ואח"כ מרור לבד לצאת י"ח לחכמים, ואח"כ לאכול כורך כדי לקיים מצוות מרור להלל. והנה אף שכבר יצא י"ח מצה מה"ת וא"כ איך יקיים מצוות מרור באכילת כורך להלל, הרי המצה שאוכל בכורך אינו מצת מצוה, מ"מ מדרבנן יש עליו חיוב מצה שני מדרבנן כדי לצאת י"ח כורך. (עי' בהגדה של הרבי סי' כורך).

ומשו"ה צריך ליזהר שלא להפסיק בין ברכת המצה לאכילת כורך שגם באכילת מצה של כורך מקיים מצות מצה מדרבנן.

ועפי"ז נמצא שיש לנו מפורש ששייכי שרבנן יחייבוהו בחיוב חדש של מצה כדי לקיים מצוות מרור אף שכבר יצא י"ח מה"ת.

ועפי"ז לכאורה יש מקום לומר באכל מצה בלי הסיבה דאף דהסיבה הוא חיוב כללי וכבר קיים מצות אכילת מצה, מ"מ כיון שצריך לקיים מצוות הסיבה וא"א לקיימו אא"כ יסב באכילת מצה של מצוה, משו"ה חייבוהו חכמים מחדש לאכול מצה כדי לקיים מצות הסיבה באכילת מצה של מצוה כמו שחייבוהו בחיוב מצה שני כדי לקיים מצות אכילת מרור לדעת הלל בזה"ז.

ואף דפשוט דיש מקום לחלק בין הנ"ל דבשלמא בכורך בזה"ז כך היתה חיובא דמרור מלכתחילה בזה"ז לאכול אותו עם המצה זכר למקדש, והיינו שכאילו חיוב מצה השני מדרבנן נכלל בהחיוב מרור מדרבנן, אבל אין להוכיח מזה ששייך לומר שיש חיוב חדש מדרבנן לאכול מצה כדי לצאת ידי הסיבה למי ששכח. אבל מ"מ לכאורה זה מבטל ההוכחה שהסיבה הוא פרט במצות מצה דאפשר לומר דכבר יצא ומ"מ יש עוד חיוב מדרבנן, כמו במצה שאוכל בכורך.

אבל לכאורה פשוט שאין זה כוונת ההערה הנ"ל אלא בפשטות שאוכל מצה שהוא בעצם זכר לגאולה ולחירות ולכאורה צ"ב מה מוסיף אכילה זו על אכילת הכורך והאפיקומן, כנ"ל.