בענין התרת נדרים שחכם עוקר נדר מעיקרו (כתובות עד:) יש לפרש בב' אופנים: א) שאינו בגדר ביטול אלא גילוי מילתא שאינו נדר מתחילתו כמו שכתב רש"י גיטין פג: ד"ה בחרטה "נמצא שמתחילתו אינו נדר" היינו שמגלה עכשיו שמעיקרא הוי נדר בטעות.

וכן כתב בלקו"ש חל"ג מטות א סעי' ב בביאור שיטת רש"י וראה בהערה 20 שמביא מהכס"מ נדרים פי"ג ה"ב . . חכם עוקר נדר מעיקרו כו' והחכם מורה שלא חל הנדר מעיקרו. עיי"ש.

ב) דהוי בגדר ביטול שהחכם מבטל עכשיו את הנדר (למפרע) כאילו לא הי' (ראה בלקו"ש שם סעי' ב אות ג).

והנה הרא"ש נדרים נב: הביא הירושלמי שהקשה מדוע חשיב נדרים "דבר שיש לו מתירין" (נדרים נט.) שיכול לשאול על נדרו, הרי כשישאל נמצא דלא הוי אסור כלל, וא"כ האיסור אין לו היתר.

ומתרץ בירושלמי אמרי אין עוקרו אלא מכאן ולהבא וכתב הרא"ש כלומר עיקר העיקור מכאן ולהבא שהרי הי' אסור עד עתה ואע"פ שעוקרו מעיקרו מ"מ הי' אסור עד היום הלכך חשיב דבר שיש לו מתירין.

והנה לפי אופן הא' שהחכם מורה שלא הי' נדר מעיקרו דהוי נדר בטעות לפי"ז עיקר העיקור היא למפרע ולא מכאן ולהבא, משא"כ לפי אופן הב' דהוי בגדר ביטול יש לומר דעד עכשיו הי' אסור ועכשיו החכם מבטל הנדר למפרע כאילו לא הי'. וא"כ שפיר כתב הרא"ש דעיקר העיקור היא מכאן ולהבא.

ולהעיר מפסחים מד: שמבואר שם בגמ' דנזירות יש היתר לאיסורו ונחלקו רש"י ותוס' בפי' יש היתר לאיסורו, דרש"י כתב אף תוך זמן איסורו יש היתר ע"י התרת חכם. ובתוס' בפירוש הב' שם כתב יש להן היתר בהשלמת זמן הנזירות.

ומבאר התוס' דלא חשיב היתר לאיסורו משום שאלה, משום שהחכם עוקר נדר מעיקרו ונמצא שלא נאסר מעולם.

ובפשטות פליגי בב' האופנים בגדר התרת חכם אם זה באופן שמגלה שלא הי' נדר א"כ נמצא שהדבר לא הי' נאסר מעולם, משא"כ אם החכם מבטל עכשיו למפרע א"כ עד ההתרה הי' אסור.

ולפי"ז צ"ב דרש"י כתב בפסחים דחשיב היתר לאיסורו ע"י התרת חכם, ורש"י בגיטין פג: כתב דהוי גילוי מילתא למפרע דהוי נדר בטעות.

(וראה בקובץ הערות וביאורים תשמט - פ' מטות מסעי).

והנה בשערי ישר ש"ב פ"ט רצה לבאר הרא"ש שכתב "דעיקר העיקור היא מכאן ולהבא" דהפירוש הוא דעד ההתרה באמת הי' אסור והי' דין נדר ורק משעת ההתרה מכאן ולהבא, נעשה הנדר מותר באופן כאילו לא הי' נדר דחדשה התורה שהחכם מתיר מכאן ולהבא למפרע, דכל מה שנוגע למכאן ולהבא דיינינן כאילו לא הי' נדר מעולם, אבל בנוגע ללפני ההתרה יש כאן דין נדר דלגבי המצב שלפני ההתרה לגבי זה לא מהני מה שעקר למפרע עיי"ש בארוכה.

והיינו דהוא מפרש כוונת הרא"ש דאין הפירוש דעכשיו מבטל החכם הנדר באופן דכאילו לא הי' כלל נדר, אלא דלגבי המצב שלפני ההתרה שפיר הי' דין נדר וכל התוצאות המסתעפים, אלא שמכאן ולהבא לכל הדינים השייכים עכשיו אנו דנים כאילו נעשה הנדר בטל למפרע.

וזהו כוונת הרא"ש דחשיב דבר שיש לו מתירין כיון דבאמת הי' אסור עד זמן ההתרה אפילו אחר שמתיר החכם.

והובא סברא זו בקובץ שיעורים פסחים אות קעג ועוד.

וראיתי שיש מיישבים ע"פ סברת השערי ישר קושית רעק"א בתוס' גיטין לג. שהקשה מדוע הקשה התוס' דנזיר אמאי לוקה הא הוי התראת ספק שמא ישאל על נדרו, היינו שיפטור ממלקות משום דין התראה ולא הקשה על עצם העונש דאיך מלקים אותו שמא ישאל על נדרו אחרי שלקה ונמצא שלא הי' נדר והמלקות הי' שלא כדין ומתרץ הרעק"א שם דמלקין אותו רק אחר שכלה ימי נזירותו עיי"ש.

אמנם ע"פ מה שכתב הרא"ש לפי הבנת השערי ישר נמצא שאפשר להלקות אותו מיד דאע"פ שישאל אח"כ ויהי' הנדר נעקר למפרע זהו רק בנוגע לדינים שמכאן ולהבא דנדון כאילו למפרע לא הי' אבל עד ההתרה הי' עליו דין נדר וא"כ המלקות הי' בדין. ולכן הקשו התוס' רק דיפטור מדין התראת ספק.

והנה בלקו"ש חכ"ז מצורע סעי' ה ואילך משמע שמפרש דגדר התרת חכם היא כפשוטו שחכם עוקר נדר מעיקרו שע"י ההתרה מלכתחילה לא חל.

וכתב בהערה 52 וז"ל אף שגם בהם ישנו ענין מעין שינוי העבר ולדוגמא בהתרת נדר שעכ"פ עד שהחכם מתיר את הנדר הי' אסור (ראה רא"ש נדרים נב, ב. ועוד) וכן בתנאי גם כשאומר מעכשיו (ראה הנסמן בלקו"ש ח"ו ע' 54 הערה 39 שם ע' 92 הערה 36 ח"ח ע' 58 הערה 48).

והיינו דמפרש הרא"ש דשפיר נתבטל הנדר מעיקרו אלא דזה נעשה ע"י ההתרה ולא שמגלה שהי' טעות אלא שהחכם מתיר את הנדר, אבל אופן ההתרה היא שפועל שהנדר לא חל מעיקרו כלל (כמו שהבאנו באופן הב' בתחילה).

וכן כתב בחידושי צמח צדק גיטין ריש פ' השולח אות ב ... דומיא דהתרת חכם בלשון אין כאן נדר שהענין דוקא שעכשיו מבטלו אלא שיש בכח ביטול זה לעוקרו למפרע אבל עכ"פ הביטול הוא עכשיו לא שהוא נדר טעות לגמרי דא"כ לא הי' צריך התרת חכם כלל לומר לו מותר לך או אין נדר אלא רק הוראה שהנדר אינו נדר אבל כשצריך התרה היינו דוקא שעכשיו מתיר את הקשר רק שנעשה כאילו לא הי'...

ויש להוכיח כן דגדר התרת נדרים גם לפי הרא"ש היא שנתבטל הנדר למפרע לגמרי מהא דמבואר במשנה קידושין דהמקדש את האשה ע"מ שאין עלי' נדרים אם התירה נדרי' מקודשת.

ולפי הגדרתו של השערי ישר נמצא שעד ההתרה לא היתה אשת איש כלל רק מכאן ולהבא מזמן ההתרה אנו דנים כאילו לא הי' כלל נדר ונמצא שעכשיו נעשה האשה מקודשת.

וזה צע"ג לפרש דחלות הקידושין נעשה מזמן ההתרה ורק אז נעשה א"א. שהרי בשעת ההתרה לא הי' מעשה קידושין והתנאי הרי לא הי' שיחול הקידושין כשתתיר נדרי', אלא שקידש אותה עכשיו ע"מ שאין עלי' נדרים עכשיו.

והרי לפי השערי ישר הי' עלי' נדרים בשעת הקידושין אלא שמזמן ההתרה מכאן ולהבא דנים כאילו למפרע נעקרו הנדרים וא"כ איך נתקדשה אז ובאיזו מעשה קידושין ולכן צריך לומר דבפשטות הקידושין חלין למפרע ממש מזמן הנתינה דנמצא דלעולם היתה מקודשת משום דלא הי' נדר כלל.

משום דעכשיו מזמן ההתרה דנים כאילו לא הי' נדר כלל מעיקרו ומקודשת. דזהו גדר התרת נדרים מעין שינוי העבר כנ"ל הערה 52.

ועפ"ז שפיר הקשה הרעק"א דאיך אפשר להלקות הנזיר דאפילו לפי הרא"ש שכתב דהי' אסור עד ההתרה, מ"מ ע"י ההתרה נעקר הנדר למפרע וכאלו לא הי' ועכשיו גם ביחס לזמן שלפני ההתרה נעשה כאילו לא הי' נדר כלל.