בלקוטי שיחות חלק ה' (ע' 146) מיישב כ"ק אדמו"ר זי"ע הקושיא, למה לא מל אברהם אבינו א"ע לפני שנצטווה ע"י הקב"ה, הלא קיימו האבות כל התורה גם טרם שניתנה? - ומבאר דהא דקיימו האבות כל התורה עד שלא נתנה, היה זה מצדם רק חומרא והוספה בלבד, ולפי"ז מובן דבשעה שהמצוה שלא נצטוו עליה היא בסתירה למצוה שכן נצטוו עליה, כיון שפשוט דענין של חומרא והידור אינו דוחה דבר של ציווי וחיוב - דבנידון כזה קיום התורה הוא דוקא שלא לעשות ההידור והחומרא, כיון שהוא בסתירה להציווי שכבר נצטווה עליה. - ולפי"ז א"ש למה לא קיים א"א מצות מילה לפני שנצטווה ע"ז, דכיון דכתיב (נח, ט, ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ופרש"י ד"דמכם" הכוונה השופך דם עצמו, ולפי דרך הפשט היינו דאסור לאדם לשפוך דם עצמו אפי' שלא ימות עי"ז, ואפילו שלא יבוא לידי חולי. - ומהאי טעמא היה אסור לאברהם לימול עד שנצטווה ע"ז. והציווי המפורש של מילה דוחה האיסור דשפיכת דמים. עכתו"ד ועיי"ש.

והנה עפי"ז נראה ליישב קושיא ידועה, דאיתא בתוס' ר"ה (יא, א) ד"ה אלא, דמוכח מהסוגיא שם דבתשרי נמול אברהם וכו' ע"ש, והביאו גם מ"ש בפרקי דר' אליעזר (פכ"ט) דביהכ"פ נמול אברהם אבינו ע"ש - ומקשים ע"ז דאיך נמול א"א ביוה"כ, הא מילה שזלא בזמנה אינה דוחה שבת ויוה"כ?

[ועי' בס' אבן יעקב על ר"ה (אות נט) שכ' ליישב "דכיון דהיה עפ"י הדיבור של הקב"ה בו ביום הוה מילה בזמנה וז"פ" עכ"ל. - ולענ"ד אינו פשוט כלל, דעי' בשדי חמד כללים מערכת ז כלל ב שהביא מס' ראה חיים שכ' בפשיטות דמילת א"א הוי מילה שבלא בזמנה. - והרי מסתבר ג"כ דמילה בזמנה הוא רק לח' ימים בלבד שכן גילתה התורה דרק מילה כזו תדחה שבת - ועי' שם בשד"ח שמדמה מילת א"א למילה שלא בזמנה - וגם לא מצינו שהקב"ה ציוהו שימול א"ע ביום ההוא דוקא, ואכמ"ל בזה.

אמנם לפי המבואר בהשיחה יש ליישב, ובהקדם הא דאיתא בתרומה הדשן סי' לה דזריזין מקדימים למצות נאמר אף במקום שאם יאחר את המצוה יוכל לקיימה יותר מן המובחר. ועי' בהגהות ח"ס על מגילה (ו, ב) שהביא מהרדב"ז ותשו' חכם צבי (סי' קו) דזריזין מקדימים דוחה לעשיית מצוה מן המובחר, דלעולם מצוה לזרז ולהקדים (וע"ש מה שהקשה עפי"ז) - והגם דמבואר בתרה"ד שם דהיכא שאין לחשוש שתפסיד המצוה לגמרי ע"י שישהו אותה, יש להשהות את המצוה כדי לעשותה יותר מן המובחר (ועי' שו"ת שבות יעקב ח"א סי' לד, ותשו' דברי מלכיאל ח"א סי' יב). - מבואר אמנם בשד"ח כללים מערת פ' כלל לט "דהיינו דוקא כדי לעשות גוף המצוה מהודרת אבל כל שאין ההידור בגוף המצוה רק משום ברוב עם הדרת מלך לא דחינן המצוה ואמרינן זריזין מקדימין למצות כמתבאר בסוגי' דר"ה" עכ"ל - ועי' מ"ש עוד בכללים מערכת ז כלל ג, ושו"ת חכם צבי הנ"ל - ועי' שו"ת עבודת הגרשוני סי' יב שכ' דלדעת אלו דס"ל שבמקום שאין לחשוש להפסד מצוה יש להשהותה כדי לעשות יותר מן המובחר - דאין סתירה מהא (מנחות ע"ב) דחביבה מצוה בשעתה, שאין ממתינים, שכאן אפי' ימתין למוצ"ש לא תהיה המצוה מצד עצמה יותר משובחת אף שנראה קצת כחילול שבת כשמקטיר בשבת.

ומעתה א"ש, דהנה לא"א היה לפניו שני ענינים הפכיים לקיים: א) שלא למול א"ע ביוהכ"פ כיון דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יוהכ"פ. ב) למול א"ע ביוהכ"פ משום זריזין מקדימין (והרי ממנו אנו למידין זאת) - ולפי המבואר בהשיחה נמצא דיוהכ"פ היה אצלו רק הידור וחומרא בלבד, כיון דעדיין לא נצטווה עליה, ולפי"ז שפיר היה צריך למול א"ע ביוהכ"פ כיון דזריזין מקדימין עדיף טפי מלקיים ההידור דלא לימול ביוהכ"פ - והגם שהיה יכול למול א"ע תיכף לאחר יוהכ"פ, ובמקום שלא יפסיד המצוה שפיר אמרינן שעדיף לחכות - אבל כ"ז דוקא היכא שגוף המצוה יהיה יותר מהודרת, אבל בנדו"ד שלא יתוסף שום דבר בהמצוה עצמה ע"י שישהה אותה, שפיר אמרינן דזריזין מקדימין עדיף טפי, וכמבואר בשו"ת עבודת הגרשוני הנ"ל ולק"מ.

והנה עפ"י המבואר בהשיחה יש להסיר גם קושיא מעל ס' החיים להג"ר שלמה קלוגר ז"ל: דהנה הט"ז בריש הל' חנוכה כ' ליישב קושיית הב"י למה קבעו ח' ימים חנוכה הלא על לילה ראשונה לא היה נס, וכתב עפ"י מ"ש בזוה"ק דאין הברכה שורה אלא במה שיש כבר בעולם ולהכי היה נס גם בלילה הראשונה דנשתייר, ועל אותו השיור באה הברכה.

והקשה הגר"ש קלוגר ז"ל בס' החיים שלו אדרבא היה להש"י לברוא יש מאין והיה הנס גדול יותר, וכ' לתרץ דמזה ראיה דצריך להיות בכל התורה מן המותר בפיך אף בדרבנן (דהוא העלה שם דהא דאין נהנין ממעשה נסים היינו רק מדרבנן ע"ש), וא"כ היה אסור להדליק מהשמן שנעשה ע"י הנס כיון דאסור לישראל דאסור להנות ממעשה נסים ולכך הוצרך שיהיה נשתייר מעט דקמא קמא בטיל ליה עכתו"ד. ע"ש.

[להעיר שבבטאון חב"ד, תמוז תשל"ג (41) ע' 34, כ' מעצמו ההסבר דקמא קמא בטיל, וכבר הקדים בזה בס' החיים הנ"ל ובס' עמודי אש בחי' על ירושלמי יומא פ"א דף יא ע"ד בשם ס' שנות חיים, - הובא בשד"ח כללים מערכת א פאת השדה סי' פז, וע"ש גם מה שמקשים ע"ז].

ותמה ע"ז בשד"ח שם בשם הג"מ יוסף יוסקאוויץ, דע"כ צ"ל דהא לא הוה בכלל אינו מותר בפיך, וראיה לזה, דא"כ האיך הקריב אאע"ה האיל תחת יצחק בנו דהאיל בא בדרך נס והקב"ה ברא אותו מששת ימי בראשית, והאבות קיימו כל התורה, וא"כ לה היה האיל מן המותר בפיך, אלא ודאי דזה אינו בכלל מותר בפיך עכ"ל.

אולם לפי המבואר בהשיחה ליכא שום ראיה משם, כיון דהא דצריך להיות בכל התורה מן המותר בפיך, אצל האבות היה זה רק חומרא והידור, ובנדו"ד האיל שהקריב א"א תחת יצחק בנו נברא במיוחד בשבילו, כדאי' בפסחים (נד, א) - עשרה דברים נבראו בע"ש ביה"ש וכו', ר' יאשיה אומר משום אביו אף האיל (של אברהם - רש"י) א"כ הקיום התורה בנדו"ד הוא דוקא שלא לעשות ההידור, דלא יתכן שהידור ידחה החיוב.

ועי' לקו"ש ח"ה (ע' 80) הערה 27 דאף שאין נהנים ממעשה נסים היינו מלבד בדאי אפשר, או שנעשה הנס במיוחד בשביל זה, וכמו נס השמן דחנוכה וכמו שאכלו את המן, ע"ש. [ופלא שבבטאון חב"ד, ניסן תשל"ג (40) ע' 31 שהאריך בענין אין נהנים ממעשה נסים, שלא הזכיר כלל משיחה הנ"ל, ובזה היה א"ש כמה קושיות שם ואכ"מ].

- ולפי"ז מעיקרא ליתא לדברי הס' החיים, כמובן - ולפי"ז גם דהאיל דא"א ל"ש אין נהנין ממעשה נסים כיון שנעשה הנס במיוחד בשביל זה.