בלקו"ש ח"ה עמ' 154 הערה 32 (ושם עמ' 407 בגוף השיחה), מבאר שהא דלא היה ליעקב כיבוד אב מיוסף כ"ב שנה הוא לא בדרך עונש כ"א בדרך סיבה למסובב [שהרי לא נצטוו אז על כיבוד אב ועל אחת כמה וכמה על העדר קיומו] - מדה כנגד מדה, והיינו, דלהיות שחסרה היתה אצל יעקב העבודה דכיבוד אב במשך כ"ב שנה, לכן לא היה אצלו גם המסובב ממנה, מה שמגיע על-ידי אותה עבודה, עיי"ש.

והצורך וההכרח לפרש כן לכאורה י"ל, ובהקדים: ידועות קושיות הראשונים והאחרונים "כיון שבשליחותם - של יצחק ורבקה - הלך והם מחלו לו למה נענש" (לשון רבינו בחיי - תולדות כח, ועד"ז במהרש"א למגילה טז, ב ד"ה גדול), ועד"ז, מכיון שבשו"ע נפסק שבנוגע ללימוד תורה ולישא אשה א"צ לשמוע בקול האב (עיין יו"ד סר"מ) מהי הסיבה לעונש?

ואחרי כל התירוצים - בהכרח להגיע לתירוצו של כ"ק שגם אם הרשו לו והיה מותר לו ומחלו לו וכו', הרי סוף סוף העבודה דכיבוד אב שבפועל שזה כנפסק בהלכה מאכילו ומשקהו וכו' היה חסר אצלו בפועל.

ובדוחק י"ל שתירוצו של כ"ק נרמז: א) בדברי הספר חסידים סימן תקעג: "ומה שאמרו האב שמחל על כבודו כבודו מחול - מדיני אדם, אבל בדיני שמים חייב", עכ"ל. [ואף שהחיד"א (בברית עולם) פירש "דגם יצחק אע"ה מחל ואהני לדיני אדם אבל אכתי התחייב דיני שמיים, והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולכך נענש כ"ב שנה שפירש יוסף הצדיק ממנו ונצטער מאד" הרי יש לפרש שהכוונה לדיני שמים - חוסר המשכות רוחניות שע"י מצוות כיבוד או"א]. כלומר, שחסר בפועל המשכות רוחניות כו' וזה הפירוש "בדיני שמים",

ב) בדברי העיון יעקב על העין יעקב (מגילה שם): "לכן עיקר כמ"ש לעיל שאין כאן עונש גמור רק שלא היה לו שכר פירותיו וקיי"ל".