ר"מ בישיבת תות"ל - מאריסטאון
כותב הרבי בהגש"פ ע' מג בפיסקא "ופותחין הדלת" בשם אדמה"ז בסי' תפ ס"ד (בשם מהרי"ב):"...ופותחין הדלת כדי לזכור שהוא ליל שמורים ואין מתייראין משום דבר, ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך הקב"ה את חמתו על הגוים".
ויש לעיין למה ציין הרבי בזה לשו"ע רבינו והרי לכאו' ענין זה מובא ברמ"א (ודר"מ) באותו סימן. וי"ל שבאדמה"ז ישנו הוספה על הרמ"א - הנקודה ש"אין מתייראין משום דבר...". והיינו דהרמ"א כותב שפתיחת הדלת הוא "לזכור שהוא ליל שמורים", זכירה גרידא, אבל באדמה"ז מובא דהזכירה היא בענין ש"אין מתייראין משום דבר" שהאמונה בא ופועל באופן פנימי עלינו שמרגישים וחיים מה שלילה זה "ליל שמורים הוא" ובזכות אמונה זו יבוא משיח כו'. ובזה יומתק גם הקשר בין פתיחת הדלת ל"שפוך חמתך" (שאין הפתיחה סימנא בעלמא שאנו מאמינים שלילה הזה הוא ליל שמורים1, אלא) שפועל עלינו שאין לנו לירא משונאינו כו', ולכן ענין זה בא לאמיתיות ד"בזכות אמונה זו" בא המשיח ושופך חמתו על הגויים שמתממש הא דאין לנו ממה לירא כו'.
עוד יש להעיר דהחק יעקב בשם ספר המנהיג כותב ד"בכ"מ מקומות אין נועלים החדרים שישנים שם כיון דבניסן עתידין להיגאל דכתיב ליל שמורים לילה המשומר מו' ימי בראשית ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראת במהרה ואנו מאמינים בזה...". ובאדמה"ז סע' ה' כותב עד"ז "...בקצת מקומות נוהגים שלא לנעול החדרים שישנים שם בל"פ כי הוא ליל שמורים לכל ב"י לדורותם להוציאם מגלות הזה ואם יבא אליהו ימצא פתוח ונצא לקראתו במהרה ואנו מאמינים בזה ויש באמונה זו שכר גדול...".
והיינו דבזה ישנו הענין דליל שמורים אינו רק ליל ששומר ממזיקים באותו לילה אלא שהוא משומר וזכאי להוציאם מכללות הגלות. אמנם בר"ה יא, ב במחלוקת ר"א ור"י אם בניסן עתידין להיגאל, שר"י מפרש הפסוק "שימורים" שתהיה בו הגאולה ור"א מפרש שכוונת הפסוק הוא לומר "משומר ובא מן המזיקים...".
והנה בתוס' שם דלר"י כוונת הפסוק לב' דרשות אלו. ולכאו' נראה בהדגשה באדמה"ז דסובר ב' דרשות אלו שנוהגים לפתוח דלת ולומר "שפוך חמתך" לזכור שהוא שמורים ואין מתייראין משום דבר, היינו משומר ובא מן המזיקים, וביחד ע"ז "קצת מקומות נוהגים שלא לנעול החדרים שישנים שם ... כי הוא ליל שמורים לכל בנ"י לדורותם להוציאם מגלות הזה ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה...", ענין הב' דליל שמורים.
והיה אפשר לומר שאין הוכחה מזה, דאדמה"ז שינה וכ' "קצת מקומות" (לא "כמה מקומות" דפי שמובא בח"י) דאפשר שסובר שאין כולם נוהגים מנהג זה, ובפרט דסגנון של אדמה"ז שונה קצת מסגנון הח"י, דמשתמע קצת מסגנונו דהא דאין נוהגים כן בשאר מקומות הוא משום דשכיח היזקא, אבל באדמה"ז נראה הסגנון שונה: דבעצם מנהג זה הוא רק "בקצת מקומות" ובנוסף לזה ובמקומות שמצויין גנבים אין לסמוך על הנס דמשמע קצת דזהו דין נוסף.
אבל נראה יותר דאין זה נכון, דהא ד"הוא ליל שמורים לכל בנ"י לדורותם להוציאם מגלות הזה" הוא דבר מוסכם וברור, אלא דאין "כל" המקומות "נוהגין" שלא לנעול הדלת (דאפשר כמה הסברים שאין זה סותר האמונה דאליהו יכול לבוא ונצא לקראתו במהרה גם אם הדלת היה נעולה). ונראה לומר עוד: דלר"י אין זה ב' דרשות נפרדות2, אלא סובר דהדרשות שייכים זל"ז: הא דהוי משומר מן המזיקין נובע מזה דענין לילה זה שמור לגאולה הכללית ובמילא יש בו מענין ששומר שלא יבא מזיקין לישראל. ולהעיר מהיום יום כ"ד ניסן "קיים הענין שאחש"פ הוא גילוי מהמשיח, ששייך לכל ישראל. פסח עניינו "מדלג" ו"ליל שמורים" ... ואח"כ נקלעים לענייני העולם - ולכן הוא גילוי מהמשיח...".
1) ובאמת בדר"מ שם כתב "...כתב מהרי"ב שלא לנעול דלתות הבתים בליל פסח דליל שמורים וזהו אמונה בהקב"ה ובהבטחתו. ובזכות הבטחה זו אנו נגאלים ולזה פותחים בשפוך חמתך כלומר ע"י זה ראוי לבא משיח...". ונראה קצת כנ"ל: א) שהוא סימן לאמונה להבטחת הקב"ה שהוא משמר בליל זה. ב) ובזכות ההבטחה נגאלים. ג) פתיחת הדלת סימן שההבטחה תביא לגאולה (ואין הדגשה מיוחדת על עבודת ה"מטה" וקשר הגאולה ועניינה כם תוכן עבודת המטה); משא"כ בדברי אדמה"ז: א) מודגש דהאמונה שהוא ליל שמורים בא בפנימיות "שאין מתייראים משום דבר". ב) בזכות האמונה זו יבא משיח. ג) שה"אל תירא" מביא בפועל "שהקב"ה שופך חמתו על הגויים".
2) ע"ד המבואר במהרש"א ר"ה.
Download PDF